תובנות מתוך הרצאה של המשורר פרופסור אורי ברנשטיין

תובנות מתוך הרצאה של המשורר פרופסור אורי ברנשטיין
"שירה עברית חדשה פרופ' מירון ח. איזקסון מארח את פרופ' אורי ברנשטיין"

הערה מקדימה וחשובה, אינני מביע עמדה לגבי שירתו של ברנשטיין ולגבי האיכויות שלו כמשורר, אלא אביא תובנות מתוך הרצאה חשובה ומעניינת בעיני. כמו כן אציין, שכאשר מירון הציג את ברנשטיין הוא הקדים ואמר ששירה צריכה להכיל תוכן ולהיות מעניינת, שימוש במטפורות בלבד הגם שהן יפות אינן מספיקות לעשות שיר. אני מסכים עם הדברים האלה לחלוטין.

תובנות שלי מההרצאה של ברנשטיין

1. אוטוביוגרפיה יסוד חשוב בשירה. המציאות של הכותב היא חלק עיקרי וחשוב בשירתו,
   אבל לא כל "מציאות" צריכה להיכנס לשירה.
2. שירה יוצרת חיים, המקבילים לחלוטין לחיים של המשורר וזה יופייה. המשורר חי בשני
   עולמות, העולם הזה ועולם השירה אותו הוא יוצר. אין צידוק (בעיניו) לחיים ללא כתיבת
   שירה.
שירה לא צריכה להיכתב כדי למצוא חן.
3. השירה מכילה בעת ובעונה אחת שני ניגודים. היא שיח אינטימי של המשורר עם עצמו
   אבל למרות האינטימיות ניתן להאזין לשיחה הזו, כי כל משורר רוצה ושואף ששירתו
   תתפרסם
4. כדי לכתוב שירה צריך להיפטר מהפחד ולא להעמיד פנים, לא לחשוש "מה יגידו". אסור
   לזייף בשירה, זיוף מתגלה מאד מהר, לכן צריך להגיע לגילוי מקסימלי לחשיפה מלאה.   
   צריך להכיר את החולשות, את התסביכים העמוקים, את החלומות שהן ביטוי לכך
   ועליהם לכתוב. שירה היא ווידוי וכדי להתוודות יש להסיר את הפחד.
5. צריך להגיע לקורא, לגעת בו לעניין אותו והשאלה היא מדוע החוויות האישיות של
   המשורר יענינו את הקורא. איך הופכים את החוויה האישית למשהו מעניין. התשובה
   של ברנשטיין, שצריך לגרום לקורא לראות דברים שהוא לא ראה קודם. הקורא צריך    
   לראות דברים אחרת באמצעות השיר.
   ברנשטיין מציג את רביקוביץ וזך כמשוררים שעושים זאת בקלות. הם מכשפים אותנו  
   ומשנים עולם
6. לדעתו אין בעיה לכתוב שירה בינונית לפי טכניקה נלמדת. שירה מעולה היא מעבר
   לטכניקה. ברנשטיין מעיד שספרו הראשון היה בושה וחרפה והוא אסף אותו מן
   החנויות. הוא גם העיד שלאה גולדברג ואבידן יעצו לו לעסוק בשירה בגלל שאין לו את   
   הכישרון לכך. (מעבר לרכילות, הסיפור הזה יכול לעודד כותבים ששירתם נדחתה על ידי
   משוררים או מבקרים).
7. ברנשטיין מעיד שהוא כותב כמו משוגע בקצב מטורף, כדי להספיק לפני שהמוות
   יבוא. (בנקודה זו אני חש אתו זהות מלאה, גם אני כותב כמו מטורף מאותה סיבה ממש).
8. ברנשטיין מלין על – כך שמשעה שהיה מקובל לכתוב שירה חופשית (ללא חרוז, משקל
   ומקצב), אז כל אחד יכול לכתוב שירה ואם יש לו כסף גם לפרסם אותה בספר. בעבר
    ההוצאה קבעה מה יפורסם ומה לא וכך נוצר סינון איכותי (לדעתו)
9. ברנשטיין פוסק שאין דבר כזה משורר שכותב למגירה. משורר רוצה ששירתו
  תתפרסם.
10. כדי לכתוב שירה צריך להיות בקיא בתנ"ך, משמע בקיא בעברית.
11. למרות שאינו מאמין באלוהים, השירה פונה אליו, כי הרי אין מישהו אחר שיכול
     להושיע את בני האדם.
12. לדעתו בשירה חייבת להיות תקווה.
13. ברנשטיין טוען ששיר נכתב במהלך אחד, מתחילתו ועד סופו ואחרי זה מתקנים ומלטשים. לדעתו לא כותבים "חתיכה" ואחרי זמן עוד "חתיכה".

אני מסכים עם כל התובנות, למעט האחרונה, ואני מטיל ספק לגבי סינון איכותי של הוצאות ספרים(סעיף 8)