נעמה ארז אשה
א'
הוּא יֶלֶד טוֹב
הוּא רַק רוֹצֶה לִלְמֹד וּלְהִתְגַיֵס לַצָּבָא
הוּא יֶלֶד טוֹב
הוּא רַק רוֹצֶה לִלְמֹד וּלְהִתְגַיֵס לַצָּבָא
הוּא יֶלֶד טוֹב
הוּא רַק רוֹצֶה לִלְמֹד וּלְהִתְגַיֵס לַצָּבָא
הוּא
פַּעַם
וְעוֹד פַּעַם
רַק רוֹצֶה
כַּאֲשֶׁר בָּכְתָה
כֲּאֲשֶׁר הִתְחַנְּנָה
הוּא רַק רוֹצֶה לִלְמֹד, הוּא יֶלֶד טוֹב
וּלְהִתְגַּיֵס לַצָּבָא, הוּא יֶלֶד טוֹב
הֲכִי טוֹב
לְהִתְגַּיֵס לַצָּבָא!
יֶלֶד טוֹב רוֹצֶה לְהִתְגַּיֵס לַצָּבָא.
כֲּאֲשֶׁר הִתְחַנְּנָה
הַיֶּלֶד הַטּוֹב
ב'
קוּם לֵךְ אֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרַע עָלֶיהָ כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנַי.
(מתוך המאמץ להתעוררות, ספרי עיתון 77)
היי נעמה, נינוה או פומפיי – אין ספק כי אלה רגעים מייאשים מנקודת מבט ערכית. גם אנה פרנק חשבה שלב האדם טוב הוא וכולנו יודעים מה קרה שם…
תודה נורית, אכן חדת עין את. תודה על ההערה שלך.
ברשותך, נעמה, שאלה והערה (לפי הקריאות שלי, ברור, בתקווה ש"זה בסדר" מבחינתך).
שאלה:
באיזו שנה יצא לאור "המאמץ להתעוררות"?
הערה:
לפי הקריאות שלי, די לַטקסט עם –
—
א'
הוּא יֶלֶד טוֹב
הוּא רַק רוֹצֶה לִלְמֹד וּלְהִתְגַיֵס לַצָּבָא
הוּא יֶלֶד טוֹב
הוּא רַק רוֹצֶה לִלְמֹד וּלְהִתְגַיֵס לַצָּבָא
הוּא יֶלֶד טוֹב
הֲכִי טוֹב
יֶלֶד טוֹב רוֹצֶה לְהִתְגַּיֵס לַצָּבָא.
ב'
קוּם לֵךְ אֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרַע עָלֶיהָ כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנַי.
—
לדאבוני, אין לי מושג איך ייראה הטקסט כשיעלה. אבל אני מקווה שהבנתְ את ההערה שלי.
"היא" <האֵם, אני מניחה> מיותרת לי (לי).
תודה רבה, נעמה,
וסליחה.
המשך יום נעים.
הספר "המאמץ להתעוררות" יצא בסוף שנת 2012. השיר נכתב ב2008 כאשר נודע על אונס קבוצתי של נערים בבת כיתתם.
באשר לשאלתך, החזרה העקשנית של הטקסט – רוצה ליצור לחץ וחוסר נעימות על הקורא.
הבית השני של החלק הראשון מדבר בציניות על הערכים החברתיים שלנו, שלפיהם ילדים "טובים" רוצים להתגייס לצבא (הכי טוב _ מי זה הכי טוב? הילד הטוב או הכי טוב להתגייס לצבא)
היו גם מי שהציעו להשמיט את החלק הראשון בשיר.
אבל לטעמי כל החטיבה כולה משרתת את השיר ואת המסר שברצוני למסור.
<ברחה לי תגובה מושקעת. במקרה שיהיו שתיים, סליחה.>
נעמה, תודה על ההסבר.
עכשיו (הדגש: "עכשיו") אני מבינה מי "היא" ומה קרה "לה".
במקרה זה הטקסט דכאן הוא דוגמה נוספת לטקסטים העוסקים באקטואליה:
ברגע ההתרחקות מן האירוע הטקסט מאבד חלק ממשמעוּיוֹתיו, כפי שקרה/קורה לטקסטים רבים של אלתרמן, דידי מנוסי ועוד.
כיוון שלא ידעתי על האירוע, נתתי "לה"/ל-"היא" משמעות נקבית
אוניברסלית.
לגבי המשפט האחרון שלך:
"לטעמי כל החטיבה כולה משרתת את השיר ואת המסר שברצוני למסור."
אִם כך, למיטב הבנתי –
* "היא" צריכה להיות יותר קונקרטית, או:
* "הוא" צריך להיות יותר קונקרטי.
נעמה, זאת הצעה בלבד. המוטו שלי:
"הקורא/ת מציע/ה – אבל המחבר/ת מכריע/ה."
תודה רבה שוב.
תוספת:
כמובן, אני מצטרפת להערה של נורית.
<שכחתי לציין.>
תודה שוב.
תודה רבה!
אהבתי את ה"ציניות החנוך לוינית"
ו-ב – חזק ביותר כאקורד סיום מקראי ל-א הלכאורה פרוזאי עכשווי.
שמחתי על ההקשר שעשית לשיר הזה אל כתיבתו של חנוך לוין. זכיתי.
תודה רבה!
עם ילד טוב שכזה מוטב ילד רע. מפחיד ומעורר צמרמורת.
נכון, גליה.
תודה על תגובתך