נשיפה

השער "המאמץ להתעוררות" בספר השירים האחרון שלי מתאר בעיקר תחושות, רגשות ומחשבות שעולים בי בזמן מדיטציה. המדיטציה לא נועדה, כפי שרבים חושבים, על מנת להשיג רגיעה.  היא נועדה בעיקר לשמש כר רחב ללימוד העצמי. להיות עכשיו, בהווה, ולראות מה קורה לי. הרגע. השניה הזאת.

לעתים, בזמן המדיטציה ניתן לחוש בדרך לגמרי לא מילולית הויה אחרת. את ההויה הזאת אני מנסה להעביר אל הקוראים שלי באופן הכי מדוייק שניתן, כי שוב, יש צורך להשתמש בכלי מוגבל כדי לתאר מה שאינו ניתן לתיאור.

אני מביאה כאן שיר שמסכם את  אחת הפעמים האלה:

נשיפה

לִשְׁנִיָּה אַחַת  לֹא אָמוּת

לֹא אָמוּת לְעוֹלָם

לְנַנוֹ שְׁנִיָּה

בָּהּ

הָאֵינְסוֹף שֶׁבֵּין הַנְּשִׁיפָה לִשְׁאִיפָה

לֹא גָבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי

וְלֹא הִלַכְתִּי בִּגְדוֹלוֹת וְּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי

לִשְׁנִיָּה אַחַת

לֹא אָמוּת לְעוֹלָם

לְנַנוֹ שְׁנִיָּה

שֶׁבָּה הַנְּשִׁיפָה…

ה…

לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ.