מילים מבקשות להיכתב "צלו של חלום"
לְאַחַר הַגֵּאוּת
אַחֲרֵי שֶׁהַצְּחוֹק יִשָּׁכֵךְ
אַחֲרֵי שֶׁהָאַהֲבָה תִּתְחַפֵּר בַּחוֹל
אַחֲרֵי שֶׁהַמִּלִּים הָרַכּוֹת
תִּתְאַבֵּנָּה לְתוֹךְ הַסְּלָעִים
מְאֻחָדוֹת עם צִדְפֵי הַחוֹף –
תִּשָּׁאֵרְנָה רַק מַגְבוֹתֵינוּ הַכְּחוּלוֹת
מִתְנַפְנְפוֹת בָּרוּחַ
"לאחר הגאות"… מקסים ונוגע.
חג שמח
רות
תודה, רות. חג שמח גם לך.
מגבותינו הכחולות המתנפנפות ברוח, זה לא דבר של מה בכך, במשך החיים.
עדין.
את צודקת, נעמה. זה הרבה מאד. לא תמיד זוכים לכך…
לחיי המגבות הם האהבה שנותרה מהלהבה הגדולה הם הימיום שלה
ומשורר אחד אמר : אלוהים נמצא בחבל הכביסה
חג לך שמח נוריתי יקרה
יפה שירך
צ"ל -הן במקום הם
תודה, חנה יקרה. המגבות הן אהבה, והן גם החיים עצמם…
חג שמח לך
ולפעמים גם הן לא… אבל השיר הנפלא ומרטיט הלב יישאר. גם משהו. חג שמח
תודה, ענת. גם מהשיר, במקרה הטוב, יישאר רק נפנוף ברוח…
חג שמח
מגבת כחולה מגבת כחולה }2
והיא עולה על כל העדיים 🙂
שֶׁהַמִּלִּים הָרַכּוֹת
תִּתְאַבֵּנָּה לְתוֹךְ הַסְּלָעִים
דימוי נפלא !
חג שמח נורית
תודה, ריקי, על הקריאה ועל המלים החמות.
היית בתנועת נוער??
מעניין, הכחול כאן הוא סמל עצבות, כמו באנגלית.
גיורא, מעניין מה שכתבת… הכחול הוא אכן גם עצבות וגם התמזגות עם האינסוף.
מעניין שבמדע, אורך הגל של האור הכחול הוא הקצר ביותר בין צבעי היסוד…