מילים מבקשות להיכתב "צלו של חלום"
א.
אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת חֲבֵרָה שֶׁל הָאִשָּׁה
הַמּוֹדִיעָה בָּרַמְקוֹל עַל הַתַּחֲנוֹת בָּאוֹטוֹבּוּס.
בְּקוֹלָהּ הַנָּעִים, הַבּוֹטֵחַ
הִיא הַיְּחִידָה הַיּוֹדַעַת
מֵאַיִן בָּאתִי
וּלְאָן מוּעָדוֹת פָּנַי
ב.
לוּ הָיִינוּ נִכְנָסִים לַמְּכוֹנִית
וּמַפְעִילִים תָּכְנַת GPS חִנָּמִית
מַכְנִיסִים לְהִלּוּךְ אוֹטוֹמָטִי
וּמַנִּיחִים לַמְּכוֹנִית לְשַׁיֵּט בַּדְּרָכִים –
הָאִם עֲדַיִן הָיִינוּ מַגִּיעִים
לִשְׂדֵה הַכַּלָנִיוֹת הַנִּפְלָא הַזֶּה?
נורית, אני אוהבת את הגשרים שאת מוצאת בין פיוט הנפש העל זמני לבין המצאות האנוש היומיות.
תודה, ענת, על המילים החמות. את יודעת מה קורה ללא גשרים…
מקסים ביותר שום ג'י פי אס לא יוכל להחליף את gps הפנימי
את צודקת, חנה. אולי הוא לא יביא אותי לאן שאני צריכה להגיע, אבל יביא לאן שכדאי להגיע…
שלום נורית
חג שמח
עוד יבואו ימים בהם ימצא הGPS
את שדה הכלניות
מה אתה אומר, דוד, נקיש "שדה כלניות" ונגיע?…וכך גם לגבי "שקיעה", "קשת בענן" וכו'? 🙂
חג שמח
יפים השירים
תודה, גיורא.
חג שמח
היה לי תענוג לקרא בעיקר בגלל הקפיצה הגדולה שעשית בין הבתים.פשוט אתה נשאר עם השאלה ועם השיר
עפרה
תודה, עפרה יקרה, שימחת אותי במילותייך…
אני מצטטת את תגובתה של יונה מוסט, שלא הצליחה להתגבר, כמו רבים אחרים, על הקשיים הטכניים של הכנסת התגובות:
השירים כאילו פשוטים, יומיומיים, אבל בעצם על מה הם מדברים?
לפי הרגשתי, על צורך דחוף שמישהו יעשה בשביל הכותבת את ההחלטות: הכרוז באוטובוס, המכונית. הכותבת עייפה מלהחזיק בהגה.
יפה, אהבתי!
יונה
שירים יפים, נורית. אהבתי גם את הקשר ביניהם – שתי נקודות מבט, שונות לכאורה. אכן, קדמה
תודה, תלמה. את צודקת: קדמה לטוב ולרע…
עוד לא נכתב הספר שיתן GPS למערכות יחסים…חבל…
שיר יפה.
תודה, תמי. אני לא יודעת אם חבל. אני, גם עם ה GPS שלי מתווכחת… 🙂
עוד תגובה שהגיעה אלי במייל, מנפגעת נוספת של טכנולוגיית התגובות:
שירים קטנים מקסימים.
יונה לקחה לי את המילים מהפה… אני הרגשתי את היאוש מצורך לקחת החלטות.. את צועקת בקטן קחו אותי הובילו אותיץ
אוה מורסיאנו