בֵּין סְקילה לכריבדיס
אֲנִי מַטָּה אֶת חַרְטוֹם הַסְּפִינָה יָמִינָה
מַרְגִּישָׁה בְּזֶרֶם רוֹתֵחַ
הַשּׁוֹאֵב אוֹתִי אֶל הַלֹּעַ הַפָּעוּר.
אֲנִי מַטָּה שְׂמֹאלָה
מַרְכִּינָה רֹאשִׁי פֶּן יִקַּטֵף
וְיִבַּלְעוּ חֲלוֹמוֹתַי בֵּין הַמִּשְׁבָּרִים.
בֵּין סְקילה לכריבדיס
רַקוֹתַי הוֹלְמוֹת
מְהַדְהֵדוֹת בָּעֲרָפֶל הַכָּבֵד.
הֱיֶה לִי פּוֹסֵידוֹן כָּל יָכוֹל
הַמּוֹלִיד אִיִּים בְּתוֹךְ הַמַּיִם.
שָׁם, בֵּין עֲנָפִים גְּבוֹהִים
אֶתְעַרְסֵל
אֶשְׁטֹף פָּנַי
בָּאֲגַמֵּי כַּפּוֹת יָדֶיךָ
הותרת אותי נטולת נשימה, נורית
עפרה
תודה, עפרה יקרה. זו בדיוק ההרגשה…
מסע שהוא פנימי על כל הסכנות שבו לחתור ימינה או שמאלה בדרך לחוף מבטחים ויש בו ניחוחות של מיתולוגיה רחוקה אבל הוא כה קרוב אצל הנפש.אהבתי את השיר את מצליחה תמיד להעמיד בשיריך תמונת שיר מהודקת
חנה יקרה, כל כך שימחת אותי בדברייך המעמיקים. כבר חשבתי שלקוראים, כנראה, קשה מידי להתחבר לשיר…
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%A7%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%95%D7%9B%D7%A8%D7%99%D7%91%D7%93%D7%99%D7%A1
זו הפעם השנייה השבוע שאני נתקלת בצמד הנ"ל 🙂
אשטוף פני באגמי כפות ידייך – יפהפה !
פעם שנייה? היזהרי מהן… קשה מאד לצאת מהן בחיים….
תודה, ריקי, גם על התגובה וגם על העלאת הקישור…