נולדתי בתל אביב ואני מתגוררת בה גם כיום. מוסמכת לתואר שני באוניברסיטת תל אביב. ספר שיריי הראשון "צלו של חלום" יצא בהוצאת עיתון 77. ספר שיריי השני "כמעט שקוף" יצא בהוצאת "עמדה".
שיריי פורסמו גם ב"עיתון 77", "פסיפס", "זוטא " ו"כתובת". אני אחת מעורכי כתב העת האינטרנטי לשירה "פועם"
בכל מקרה שילבתי הפעם
הנטיפים כדימויי למשהו שמתפרק
כמו כאב שמזיל דמעה וזה לפי שכתבת
נאסף אל הזקיף שהוא הדבר הרגיל ולא הפוך
בונה ולא נתפרק וגם יוצר נצחי וזוהי אכן האופטימיות
שכן יכול הפסימי לומר שהעצב שדומע נאסף שוב אל הזקיף שמבסס ומקבע את העצב
אבל זה לא אני
ואם אני רוצה להיות יותר אופטימי אחשוב שתבואי להשקה
שבת שלום
מילים מבקשות להיכתב "צלו של חלום"
שיר יפה ומהודק אוהבת את המעבר המטפורי הזה מנטיף לזקיף ,מאוד מקורי וצלול, נורית
תודה, חנה. אני שמחה שהשיר דיבר אלייך
שבת שלום
שיר יפה ומקורי, נורית
שבת שלום
רות
תודה רות.
שבת שלום
נורית הי,
יפה הירידה והעלייה מן החלום למציאות ולהיפך (מה שהופך אותנו לזקופים…).
שבת שלום — צדוק
היי צדוק, תודה על ההקריאה והתגובה.
הבעייה שמי שמזדקף אלה הדאגות…
יפה נורית ירידה למול עלייה בסופו של דבר האופטימיות יותר יציבה
תנסי לבנות את השיר גרפית כשני קונוסים הפוכים
זה יהיה יפה
היי דוד, רק אופטימיסט כמוך יכול לראות בנטיפים וזקיפים של דאגות משהו אופטימי… 🙂
רעיון המבנה מעניין. חשבתי על משהו דומה.
שבת שלום
תודה נורית
אכן המשפט הידוע
תלויי בעיני המתבונן
בכל מקרה שילבתי הפעם
הנטיפים כדימויי למשהו שמתפרק
כמו כאב שמזיל דמעה וזה לפי שכתבת
נאסף אל הזקיף שהוא הדבר הרגיל ולא הפוך
בונה ולא נתפרק וגם יוצר נצחי וזוהי אכן האופטימיות
שכן יכול הפסימי לומר שהעצב שדומע נאסף שוב אל הזקיף שמבסס ומקבע את העצב
אבל זה לא אני
ואם אני רוצה להיות יותר אופטימי אחשוב שתבואי להשקה
שבת שלום
אכן, אופטימי ללא תקנה…. 🙂
ואשר להשקה – בתקווה שלא יהיו שינויים בלתי צפויים – אני אגיע…
אני שמח לשמוע נורית
וכן מקווה שהכל ילך כשורה
תודה
שיר יפה מלא במוזיקה
טפטוף
ואדוות
תודה, אלון, על ההקשבה לשיר. אכן, גם לדאגות יש מוזיקה…
שיר יפהפה וחזק.כן, גם לדאגות יש מוסיקה ומהלך משלהן,הן נושרות, מתאוששות ומזדקפות.יופי של מבט.
עפרה
עפרה, תודה. לזה בדיוק התכוונתי. וגם כשהן נושרות, זה רק כי משקלן כבד. אבל מיד הן מתחילות לגבוה שוב…
הרעב הזה לגשם – למים. מאד אופייני לארצנו הקטנה.
כל טיפה היא שי, היא מתנה ואף אם תבוא מלחות, מחום ואובך, ומזיעת האדמה.
את צודקת לאה, אבל על טיפות הדאגה הייתי מוותרת…