מילים מבקשות להיכתב "צלו של חלום"
שיר שלי שהתפרסם בגיליון 28 של כתב העת האינטרנטי לשירה "פועם"
"ילדה של אבא"
http://poem-shira.blogspot.co.il/2012/10/blog-post_8625.html
שיר שלי שהתפרסם בגיליון 28 של כתב העת האינטרנטי לשירה "פועם"
"ילדה של אבא"
http://poem-shira.blogspot.co.il/2012/10/blog-post_8625.html
גרמת לי לבכות. אין לי מילים,כי אני רואה בעיני רוחי את התמונה
עפרה
תודה, עפרה, יקרה. מסתבר שגרמתי היום למספר אנשים לבכות…
נורית יקרה פירסמתי תגובה באתר ושיתפתי בפייס
שיר חזק ומכמיר לב
יונת דואר קצוצת כנפיים וצמות
יונת שלום בית ,מה שהורים מעוללים לילדיהם. הזכיר לי נשכחות שירך
נורית שלום! לא הצלחתי להגיב ב"פועם"
להלן תגובתי לשירך.
"קְשֵׁה עֹרֶף הָיָה" – דימוי לעיקשות וקושי כנראה גם ביחסי המשפחה.
ה"ילדה של אבא", "מְעַסָּה אֶת עָרְפּוֹ" שלא יכאב וכאשר האב בעצמו קצוץ כנף, היא לוקחת לעצמה את הדימוי "וַאֲנִי יוֹנָה קְצוּצַת כָּנָף וְצַמּוֹת" – "בְּעוֹדוֹ מַפְנֶה אֶת עָרְפּוֹ". לדעתי השימוש בקשי העורף, הן כדימוי והן כמושא קונקרטי נשחק מדי כאן. כאב הילדה המרומז כבר בכותרת מתפזר וכמו הנסיון לעסות ולרכך את העורף – מאבד את הצלילות של כוחו הראשוני, בתיאור הזיכרון.
רוחה, תודה על הניתוח המעמיק וההצעות לשיפור. אני צריכה לחשוב על כך…
נורית
חנה יקרה, תודה על התגובה החמה. כנראה שכאב נוגע בכאב…
ראיתי את הקישור והתגובות בפייס. החשיפה הזאת מוזרה לי… 🙂
נורית
שיר יפה מאד, נוגע בעדינות במערכת יחסים, נגיעה זהירה כמו עיסוי בעורף. ועדיין אפקטיבית.
תודה, אביטל, על המילים החמות וההתבוננות העדינה…
נורית
שיר מרגש המעלה בי זכרונות כואבים והזדהות עמוקה.
רות
תודה, רות, על מילותייך הנוגעות. כנראה שכולנו רקמת כאב אחת…
נורית