הוֹ לאוקון
עוֹמֵד על חוֹמָה אֲהוּבָה פּוֹרֵשׂ יָדֶיךָ
יוֹדֵעַ שֶׁהַשֶּׁקֶר מִתְכַּרְבֵּל בְּתוֹךְ הַבֶּטֶן הַקָּשָׁה.
בָּנֶיךָ נִתְלִים עַל כְּתֵפֶיךָ
שֶׁהָיוּ כֹּה חֲזָקוֹת כְּשֶׁהֵנַפְתָ אוֹתָם
תּוֹפֵשׂ בָּאֲוִיר בִּצְחוֹק מְהַתֵּל
הו לאוקון
הָאֲדָמָה מַסְתִירָה פָּנֶיהָ תַּחַת פַּרְסוֹת הַסּוּס
הַבּוֹטְשׁוֹת אֶת תִּקְוָותְךָ, שׁוֹחֲקוֹת לְדַק.
הִנֵה עוֹלִים הַנְּחָשִׁים
מִתְחַסְפְּסִים על רַגְלֶיךָ, בִּטְנְךָ, צַוָּארְךָ
מְלַטְפִים אוֹתְךָ לַמָּוֶת
יפה כתבת נורית בעקבות התמונה
את עושה לעצמך סדנת קיץ
בקרוב אני מקווה נתראה אצל יקיר
תודה, דוד. האמת שהכתיבה לא היתה בעקבות התמונה, אלא בהשפעת סיפורי המיתולוגיה אותם היכרתי בילדותי.בחרתי לכתוב עליו כי בעיניי זה שיר פוליטי, וככזה – מתאים גם להיום.
את התמונה הוספתי למען אלה שלא מכירים את לאוקון ואת סיפורו…
נורית יקרה, מאד אהבתי את השורות:"האדמה מסתירה פניה תחת פרסות הסוס הבוטשות את תקוותך."ואת תמונת הילדים התלויים על כתפיו
שיר מעניין, נורית,
הייתי מוותרת על השורה " הבוטשות את תקוותך עד דק",
כל טוב, רות
תודה, רות ועפרה. מעניין שדיעותיכן מנוגדות זו לזו… 🙂
נורית
שיר יפה זה סופו של דובר האמת להחנק למוות על ידי הנחשים תרתי משמע
איזה סוף טראגי וסמלי היה לגבור המיתולוגי הזה
הנחשים מכריעים כל דובר אמת המתריע בשער
ככה זה
יפה שירך נורית
תודה חנה יקרה, המיתולוגיה, כמו התנ"ך, מלאים באנשים שסבלו בעקבות אמירת האמת, אבל בכל זאת, לא יכלו שלא לומר אותה…
שיר יפה מאוד.
אם כבר בענייני התייחסות לשורות מסויימות, הייתי מוותר על האחרונה. גם בלעדיה ברור לחלוטין מה קורה.
תודה, אייל, על הקריאה ועל התגובה. אתה צודק שהשורה האחרונה ברורה עוד לפני שנאמרה, אבל אני חושבת שמשהו בתחושה היה אובד. הרגשתי שאת המוות המלטף וגם החונק צריך גם לחוש, לא רק להבין…
הי נורית
אם פותחים את סדרת הסדנאות וההצעות מוסיפה את שלי 🙂
אני הייתי מוותרת בקלות על :שני ה "הו לאוקון" מאחר שהוא נמצא כבר בכותרת ומצטרפת אל אייל בעניין השורה האחרונה.
היי ריקי, תודה על הקריאה ועל ההצעות. החזרה באה בהשראת המקהלה, בטרגדיה היוונית, שליוותה בדבריה לא מעט מיתות משונות ואיומות…