ברבי דוד משורר ומוזיקאי
הסתיו כבר בפתחינו
הייתי רוצה להעביר לכם
תמונות חצבים
אצטרך ללמוד איך לעשות
או אולי מישהו יסביר לי
אז הנה לפחות במילים
שִׁירַת הַחַצָבִים
שׁוֹלַחַת לָנוּ אֶת הוֹדָעַת
הַסְּתָיו
מִתּוֹךְ סִדְקֵי הָאֲדָמָה
הַחוּמָה
וּבַלֹּבֶן הַתָּמִים
תְּלַטֵּף נוֹף עָצוּב
פֶּרַח הַסְּתָיו
כָּל יוֹם פּוֹתֵחַ שׁוּרָה
מַסְּנִיף אֶת הַטֶּבַע
וּכְשֶׁתִּגָּמֵר שׁוּרָה
אַחֲרוֹנָה
יִבּוֹל
שירי טבע פשוטים ויפים.
חוגגים את הסתיו
ומתענגים על יופיו.
התמימות שלהם שבתה אותי.
אני בעצמי לא יודעת איך מוסיפים תמונות לפוסט.
אז לא אוכל לעזור לצערי.
סתיו נעים!
תודה לך שרה
אכן הטבע הוא אהבתי הגדולה
מנסה לצייר במילים
אהבתי את שיריך על הסתיו ,דוד, ואת עולם הדימויים שבו
במיוחד השיר השני בו שיחקת עם משמעות המילה "שורה" ו"להסניף"
שבת שלום
תודה חנה
אכן נכנסת נכון למחשבותיי
״ שורה״
״ להסניף״
לא תכננתי זה יצא כך והשארתי
אמרתי חלק מין הקוראים יחברו
אגבהזה אמיתי עם החצב כל יום דור פריחה נפתח
( בדקתי על ידי סימון ששמתי)
וכך כשיפתח את הדור האחרון יבול
אני מניח שזה מה שיקרה למי שגמר שורה אחרונה ולא נגמל
שבת שלום חנה
הסתיו לדעתי היא העונה שאופינה כעונה הרומנטית מכל העונות, יתכן והסיבה היא הגשם ראשון (דמעות שמיים) שלכת – קרי מחזוריות חיים, מות, לידה. ובשירה הסתיו מסמל נוגות עדנה ועצב רומנטי, אהבה, הגות, זכרונות – נוסטלגייה.
אין-ספור שירים נכתבו על הסתיו.
Keats’ Ode to Autumn:
Therefore all seasons shall be sweet to thee,
Whether the summer clothe the general earth
With greenness, or the redbreast sit and sing
Betwixt the tufts of snow on the bare branch
Of mossy apple trees, while the nigh thatch
Smokes in the sun-thaw; whether the eave-drops fall
Heard only in the trances of the blast,
Or if the secret ministry of frost
Shall hang them up in the silent icicles,
Quietly shining to the quiet moon
נכון כתבת לאה
יש אומרים שאצלינו אין סתיו או שהסתיו קצר מידיי
אלו לא מתבוננים בטבע
הגם שאין לנו את השלכת המפוארת שיש בארצות קרות
יש לנו הרבה סימנים ואחד בולט הוא פרח החצב
שכל יום מפריח את אהבתו לטבע
בקרירות הנעימה בלילות מראה הים רוחות החמסין ועוד סימני טבע
השיר שהבאת לא מראה את הסתיו שלנו וזאת את יודעת
מין הסתם כתב אותו מישהו מארץ קרה
אז שיהיה לנו סתיו כיפי וחג שמח
1.
SEASON of mists and mellow fruitfulness,
Close bosom-friend of the maturing sun;
Conspiring with him how to load and bless
With fruit the vines that round the thatch-eves run;
To bend with apples the moss’d cottage-trees,
And fill all fruit with ripeness to the core;
To swell the gourd, and plump the hazel shells
With a sweet kernel; to set budding more,
And still more, later flowers for the bees,
Until they think warm days will never cease,
For Summer has o’er-brimm’d their clammy cells.
2.
Who hath not seen thee oft amid thy store?
Sometimes whoever seeks abroad may find
Thee sitting careless on a granary floor,
Thy hair soft-lifted by the winnowing wind;
Or on a half-reap’d furrow sound asleep,
Drows’d with the fume of poppies, while thy hook
Spares the next swath and all its twined flowers:
And sometimes like a gleaner thou dost keep
Steady thy laden head across a brook;
Or by a cyder-press, with patient look,
Thou watchest the last oozings hours by hours.
3.
Where are the songs of Spring? Ay, where are they?
Think not of them, thou hast thy music too,—
While barred clouds bloom the soft-dying day,
And touch the stubble plains with rosy hue;
Then in a wailful choir the small gnats mourn
Among the river sallows, borne aloft
Or sinking as the light wind lives or dies;
And full-grown lambs loud bleat from hilly bourn;
Hedge-crickets sing; and now with treble soft
The red-breast whistles from a garden-croft;
And gathering swallows twitter in the skies.