שלום לכולם וחג שמח
לפניכם השיר היפה של חגית "סוף אוגוסט" שנכתב בסוף אוגוסט לאחר חודשי הקיץ שנקראים מהפכת קיץ 2001 בחרתי היום לארח אשה לכבוד יום האשה הבנלאומי ואנחנו עדיין זוכרים מי היה מאחורי מהפכת הקיץ
להנאתכם:
http://www.upo.co.il/2132627367
סוף אוגוסט / חגית גרוסמן
הִיא יוֹשֶׁבֶת עַל הַבָּר וּפָנֶיהָ חֲתוּמוֹת בַּעֲיֵפוּת,
נְקִיּוֹת מֵאִפּוּר, שְׁעוּנוֹת עַל כַּף יָדָהּ,
גַּם בְּחֹדֶשׁ הַבָּא תִּשָּׁאֵר עֲנִיָּה
וְלֹא יִהְיֶה לָהּ עִם מִי לְדַבֵּר,
מִלְּבַד חִיּוּךְ רוֹפֵף לְעֵבֶר הַבַּרְמֶן,
עוֹד כּוֹס בִּירָה וְאָז חִיּוּךְ גָּדוֹל יוֹתֵר
וּמִיָּד נִשְׁמָטוֹת הַשְּׂפָתַיִם
וְלִטּוּף בַּזְּרוֹעַ הַשְּׂמָאלִית
מִיָּדָּהּ הַיְמָנִית וְלִפּוּף הָאֶצְבָּעוֹת בַּשֵּׂעָר
הַמֻּחְלָק וּדְרִישָׁה לְמָזוֹן, לְסָלָט מְיֻחָד,
מַשֶּׁהוּ שֶׁמַּעֲבִיר אֶת תְּחוּשַׁת הַצָּמָא,
גְּבִינַת מוֹצָרֶלָה וְשִׂיחָה תּוֹבְעָנִית עִם הַמֶּלְצַר.
סָלָט הַשֶּׁרִי יוֹתֵר טוֹב בְּעֵינָיו וְלָזֶה הִיא מַסְכִּימָה,
וּמִיָּד סַנְטֵר עַל כַּף הַיָּד
וְהִתְבּוֹנְנוּת בִּקְבוּצַת הַמְעַשְּׁנִים
שֶׁצּוֹחֲקִים לְצִדָּהּ.
מַמְתִּינָה לְסָלָט שָׁעָה אֲרֻכָּה,
פָּנֶיהָ מִתְמַזְּגִים בַּכְּתָלִים, עוֹבֶרֶת לָשֶׁבֶת בַּפִּנָּה,
מַצִּיתָה סִיגַרְיָה מִתַּחַת לְצִיּוּר שֶׁל מָטוֹס אָדֹם,
פּוֹרֶטֶת אֶת הַדַּקּוֹת לְתוֹךְ מַקָּשֵׁי הַטֶּלֶפוֹן
וּשְׂפָתֶיהָ חֵצִי יָרֵחַ שָׁכוּב עַל בִּטְנוֹ,
מַמְתִּין לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ.
היי דוד מתנגן לו כמו כל לחניך שאני מזהה מרחוק
עם החותם שלך
יש לך טעם טוב ובחירות טובות
שלום לך חנה חג שמח
תודה תודה
הנה את משמחת אותי ביום חג
זהו אחד השירים שיכנס לאלבום המשוררים
אכן כך באקראי מעל דפי הפייס ראיתי את השיר וברשותה כמובן של חגית הלחנתי
אני שמח שאהבת
תודה
מקסים. פשוט מקסים. מילים ומנגינה מרגשות עד מאוד.
הנה תגובה שלא הקלטה
תודה רבה רן
אני שמח שאתה אוהב
חגית גרוסמן בשירה
מקסים. פשוט מקסים. מילים ומנגינה מרגשות עד מאוד.
דוד הי,
איזה תענוג — גם המילים, גם המנגינה ההולמת אותן ככסות וגם השירה העוטפת שלך. מקסים.
בירושלים פורים, אז פורים לעניין –צדוק
תודה צדוק
לאט לאט אתה מכיר את השירים שיהיו לצד שירך באלבום
אשים את שירך לקראת פירסום ההשקה שלך
חג שמח
נתת כבוד לטקסט של חגית. כל הכבוד
אכן כך
שיר שפגשתי בשלהי המהפכה ברוטשילד ומד נגע לליבי
תודה גיורא
חג שמח
ואיפה כלת השיר?
מענין מה חגית הייתה אומרת למחווה נאה זו
שלום חנה
סיפור מעניין
כמו שאמרתי אחרי ההפגנות צדה עיני את שירה של חגית בפייס וזה מאד ריגש אותי בעקבות מה שהתרחש בקיץ
שלחתי לה את הביצוע הראשוני והיא מאד פירגה ואהבה
אני מקווה שהיא תכנס לראות שגם אתם אהבתם
תודה חנה
אני חושב שצדקת משה שחגית הצליחה להביא בצורה מופלאה את תמונת הדור
אך האם שמת לב לעניין המחאה שבשיר
אני כאדם בוגר אהבתי במיוחד את השיר בשל כך
אני מאד שמח שאהבת את השיר
מר ברבי,
הגבתי שוב, ניקיתי את תגובתי מטעויות דפוס – תגובה זו עצמה שאני כותב עכשיו כמובן צריך למחוק, גם את הקודמת שבבלוג, ואולי תוכל להביא את הדברים עתה בשם אומרם.
אודה לך אם כן.
לבקשתו של משה אני מוחק את התגובה הקודמת
ומדביק את זו האחרונה
חגית גרוסמן בשירה
הנה חג. זה חג התייחסותי הראשונה לשיר משל חגית.
משוררים חדשים קמו לנו שירשו את מקום הדורות הקודמים. שירה נראית אפמרלית – כל דור ושירתו, ובעיתוני הספרות דלי המקום אין עוד מקום לדורות הקודמים.
והדור החדש מקבל את מנת תשבחותיו.
אבל על מה מדבר השיר של הגב\' חגית גרוסמן?
זה לא דור המדבר- זה דור האספרסו. זה לא דור האספרסו, זה דור הבארים. נכון מתארת אם כן חגית גרוסמן את הדור הזה – שאוכל בבארים, לא בדירה החמה, עם המשפחה, אלא בבדידות, זרוקים אל האין: דור שאין מה שילהיבו, פניו מכוסים משקעי עייפות, רבדי שיעמום פנימי שאין למחקו: ובינתיים – מחכים לסלט. זה התמצית של העינוג. לא אוכל חם, לא צלחת מהבילה מתבשיל ביתי (של אמא, נניח) – דור שברח מהבית, שהחבר היחיד הבא לה בחשבון הוא המוזג בבארים: המלא את חייו ברגעים שאין בהם מאום, מלבד ריקנות מצלצלת. (מהדהדת, יעני.)
עכשיו שגמרו לאכול את הסלט, באה החגיגה. הדוברת בשיר עוברת לשולחן פינתי בבר, מעשנת סיגריה.
אז עלי להודות שגרוסמן ציירה את תמונת המצב בו הדור שרוי לאשורה.
אני חושב שצדקת משה שחגית הצליחה להביא בצורה מופלאה את תמונת הדור
אך האם שמת לב לעניין המחאה שבשיר
אני כאדם בוגר אהבתי במיוחד את השיר בשל כך
אני מאד שמח שגם אתה אהבת את השיר
תודה
חגית גרוסמן בשירה
הנה חג. זה חג התייחסותי הראשונה לשיר משל חגית.
משוררים חדשים קמו לנו שירשו את מקום הדורות הקודמים. שירה נראית אפמרלית – כל דור ושירתו, ובעיתוני הספרות דלי המקום אין עוד מקום לדורות הקודמים.
והדור החדש מקבל את מנת תשבחותיו.
אבל על מה מדבר השיר של הגב' חגית גרוסמן?
זה לא דור המדבר- זה דור האספרסו. זה לא דור האספרסו, זה דור הבארים. נכון מתארת אם כן חגית גרוסמן את הדור הזה – שאוכל בבארים, לא בדירה החמה, עם המשפחה, אלא בבדידות, זרוקים אל האין: דור שאין מה שילהיבו, פניו מכוסים משקעי עייפות, רבדי שיעמום פנימי שאין למחקו: ובינתיים – מחכים לסלט. זה התמצית של העינוג. לא אוכל חם, לא צלחת מהבילה מתבשיל ביתי (של אמא, נניח) – דור שברח מהבית, שהחבר היחיד הבא לה בחשבון הוא המוזג בבארים: המלא את חייו ברגעים שאין בהם מאום, מלבד ריקנות מצלצלת. (מהדהדת, יעני.)
עכשיו שגמרו לאכול את הסלט, באה החגיגה. הדוברת בשיר עוברת לשולחן פינתי בבר, מעשנת סיגריה.
אז עלי להודות שגרוסמן ציירה את תמונת המצב בו הדור שרוי לאשורה.
היי דוד
שירת נפלאה מתאים מאוד לכאן ועכשיו
להתראות טובה
תודה רבה טובה יקרה
חשוב לי מאד לשמוע זאת ממוזיקאית מוכשרת כמוך
בקרוב באחד מהופעותייך
שבוע טוב דוד. שיר עצוב, עצוב מאוד. הכשרון של חגית מצליח להנכיח את הבדידות, את הריק, את האקראיות, ואתה עם המנגינה המולחנת ההולכת עם השיר, עם קולך העמוק מלא הרגש מצליח להשחיל אל תוכו את תוכו את התקווה. חיה אסתר
אסתר יקרה שבוע טוב
אני מאד שמח שמצליח לך לשמוע
את צודקת במאה אחוז
השיר מאד נגע לליבי והלחן יצא כך באופן טבעי
ואני תמיד כאדם אופטימי ינסה להקל ולהביא זאת למקום של תקווה
והנה את קלטת זאת כול כך יפה
תודה ושבוע יפה