שֶׁלֹּא יַטְעוּ אֶתְכֶם הָעֵינַיִם הַיָּפוֹת
שֶׁלֹּא יַטְעוּ אֶתְכֶם הַמִּשְׁקָפַיִם הָאֵלֵגַנְטִיּוֹת
שֶׁלֹּא יַטְעֶה אֶתְכֶם הַחִיּוּךְ הַנָּאֶה
שֶׁלֹּא יַטְעֶה אֶתְכֶם הַזָּקָן הַמְּכֻבָּד
שֶׁלֹּא יַטְעוּ אֶתְכֶם הַפָּנִים הָעֲדִינוֹת
שֶׁלֹּא תַּטְעֶה אֶתְכֶם הָאֲמִירָה הַמְּפַיֶּסֶת
וְלֹא הַהִתְנַצְּלוּת הַקּוֹרֶצֶת
וְלֹא הַתָּרַת הַקֶּשֶׁר בֵּין הַדְּבָרִים.
שֶׁלֹּא תַּטְעֶה אֶתְכֶם הַדֶּלֶת הַמַּזְמִינָה
וְלֹא יַטְעֶה אֶתְכֶם הַכִּסֵּא הַמַּמְתִּין
שֶׁלֹּא יַטְעוּ אֶתְכֶם הָאֲנָשִׁים הַצְּנוּעִים
וְלֹא יַטְעֶה אֶתְכֶם שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה
וְאִם לֹא תַּטְעֶה אֶתְכֶם הַיָּד הַמְּבָרֶכֶת
הִיא לֹא תַּטֶּה אֶתְכֶם מִן הַיָּד הַמְּשַׁסֶּפֶת.
אני אמביוולנטית כלפי הטקסט.
מעורר מחשבה – כן, בהחלט.
אשוב לכאן. בינתיים, תודה, שמעון.
תודה רבקה כולי תקווה שהאמביוולנטיות היא מהסיבה הנכונה (קרי בשל התקוממות נגד הרעיון)
ב-1994, כשבועיים אחרי הטבח במערת המכפלה, ישבנו כהרגלנו קבוצת סופרים-משוררים ירושלמים ואחד מאיתנו כתב טקסט (שיר לירי מדהים) על ברוך גולדשטיין – מכתב לרעייתו, ובו מילת הפתיחה: "יונתי". רק לקראת סוף המכתב/השיר הלירי התבררה זהות הדובר הלירי. לא אנקוב בשם המשורר, אף על פי שהקבוצה לא הייתה חסמב"ה :)).
האמת – הופתענו. חלק מאיתנו – אני ביניהם – הצטמררנו.
כאן הטקסט מפתיע בסוף. לא שיר לירי, ובכל זאת: משהו מ"שמרי נפשך" עבר לכאן במילים המתאימות לתוכן.
כאן לא הופתעתי, גם לא הצטמררתי, כי הטקסט מוביל ל"שורת המחץ": בלעדיה, אין מה לעשות עם הטקסט.
האמביוולנטיות שלי באה ממקום אחר.
ובַמקום האחר הזה אני מרגישה די בודדה. כרגע.
תודה, בכל אופן.
הכול טמון ביד הלשון וטעות לעולם חוזרת ולפעמים לא. כדרכך שמעון פיוטך חכם ומחכים ואולי ימנע פה ושם טעות אישית מאוד
תודה ענת, לצערי מי שהשיר יוצא נגדו אינו תמים, ואסור לטעות בכוונתו ובהכחשתו הדלה מטעמים פסולים