חיה אסתר משוררת, סופרת, ציירת ואמנית מיצב
בָּעִגּוּל הַדַּק הָעֲנָק שֶׁל מוֹלַד הַיָּרֵחַ
הַשִּׁיר הוּא הַעֲלָאַת חֲוָיָה מִתּוֹךְ הַתּוֹדָעָה הָאֵינְסוֹפִית וּשְׁזִירָתָהּ בְּמִלִּים.
אֲנִי מַאֲמִינָה שֶׁהַתּוֹדָעָה הָאֵינְסוֹפִית מְשַׁקַּעַת בְּתוֹכָהּ הַכֹּל. הִיא פְּרוּשָׂה בְּזִכְרוֹנֵנוּ, מְהוּלָה בָּרְקָמוֹת שֶׁלָּנוּ, אָנוּ נוֹשְׁמִים אוֹתָהּ מִתּוֹכֵנוּ, הִיא אֲרוּגָה בַּחֲוָיוֹתֵינוּ וּשְׁזוּרָה בָּעוֹלָמוֹת הַפְּנִימִיִּים שֶׁלָּנוּ.
כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בַּמִּשְׁפָּט הָאַחֲרוֹן בַּשִּׁיר, "דָּבָר לֹא נִטְרַף הָיָה לְאֵלֶם".
לְעוֹלָם לֹא אוּכַל לְהַסְבִּיר בְּמִלִּים אֶת מַה שֶּׁנִּכְתַּב מִמֶּנִּי.
וְאֵינִי יוֹדַעַת אֵיךְ וּמַדּוּעַ רָבְדֵי הַלָּשׁוֹן מָעֳלִים לַתּוֹדָעָה שֶׁלִּי וּמָעֳבָרִים לְמִלִּים.
וְכַאֲשֶׁר מְדַבְּרִים עַל שִׁיר הַאִם אֵין זֶה נִסָּיוֹן לִטְרֹף בְּמִלִּים אֶת הַמִּלִּים עַצְמָן?
וּבְכֹל זֹאת הַמִּילִים מַעֲלוֹת מַשֶּׁהוּ הַשָּׁרוּי בַּתּוֹדָעָה הָאֵינְסוֹפִית.
כַּאֲשֶׁר בַּחֲלוֹם הַתְּמוּנוֹת הוֹפְכוֹת לְאוֹרוֹת וּצְבָעִים, וְהַתְּנוּעוֹת הוֹפְכוֹת לְמוּסִיקָה, לְקוֹל, נִרְאֶה שֶׁאֲנִי שׁוֹאֶבֶת מֵהָאֶנֶרְגְיוֹת הַקּוֹסְמִיּוֹת הַמְּשֻׁקָּעוֹת בִּי וְהַסּוֹבְבוֹת אוֹתִי וַאֲנִי שְׁזוּרָה בְּחוּטֵי הָאוֹר וְשׁוֹאֶפֶת לְהִבָּלַע בְּתוֹכָם. וּכְשֶׁאֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת אֵין בִּי אֶת הַצֹּרֶךְ לְהַעֲבִיר אֶת הַחֲוָיָה למִלִּים.
אַךְ לְעִתִּים בְּעִקְּבוֹת הַחֲלוֹם מַגִּיעוֹת הַמִּלִּים, וּמֵצִיף אוֹתִי הַצֹּרֶךְ לָתֵת וּלְנַסֵּחַ אֶת הַחֲוָיָה בְּמִלִּים. וְהָרָצוֹן לָתֵת זֹאת בְּמִילִים שׁוֹאֵב אֶת נִסּוּחוֹ מֵהַיֶּדַע, מֵהַמִּלִּים, מֵהַלָּשׁוֹן.
בַּשִּׁיר הֵבֵאתִי תַּמְצִית חָזוֹנִית שֶׁל תְּחוּשַׁת הָאוֹר שֶׁגּוּפִי נִסְפָּג בּוֹ וַחֲוָיָה שֶׁל תְּחוּשַׁת הָאֱלֹהִי בְּעִמְקֵי גּוּפִי.
נִפְרֶשֶׁת בְּשִׁיר תּוֹבָנָה שֶׁאֲדָנֶיהָ מֻשְׁתָּתִים עַל חֲוָיוֹתַי הַפְּנִימִיּוֹת. הִתְנַסּוּת הַשּׁוֹבֶרֶת אֶת הָאֵימָה מִפְּנֵי הַיְּרִידָה לַתְּהוֹם. הִקָסְמוּת מֵהָאֵימָה הַטּוֹמֶנֶת בְּמַהוּתָהּ יֹפִי לְלֹא גְּבוּל. חֲשִׂיפַת יֹפִי הַפְּנִימִיּוּת הַמִּשְׂתָּרֵעַ לְלֹא גְּבוּלוֹת.
בַּחֲוָיָה עֲמֻקָּה זֹאת מְשֻׁקָּע יֶדַע עַתִּיק שֶׁל הַקַּבָּלָה.
הַשִּׁיר שֶׁנִּכְתַּב מִתּוֹךְ חֲוָיָה תּוֹךְ נַפְשִׁית וְגוּפָנִית, וּמִתְרַחֵשׁ בַּמֶּרְחָב הַסָּמוּי שֶׁל הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ, מוֹרֶה עַל גְּאֻלָּה בְּהִתְכַּנְּסוּת אֶל הַתְּהוֹם, הַחָכְמָה הַקְּדוּמָה הַמְּזֹהָה עִם הָאוֹר הַגָּנוּז. זוֹ פְּרִישַׂת הַנְבָכִים וְהֶאָרָתָם בְּמִקְצָב אִישִׁי הַמִּתְכַּנֵּס אֶל הַחֲוָיָה הַקּוֹסְמִית. זוֹ נְחִיתָה אֶל תְּהוֹמוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִטַּעַם הַגְּאֻלָּה, מִטַּעַם הַשִּׁיבָה, מִטַּעַם הַמַּעְגָּלִיּוּת שֶׁל הַסּוֹף הַטּוֹב, כְּמוֹ הָרֵאשִׁית הַטּוֹבָה.
הַשִּׁיר אוֹמֵר שֶׁכֹּחוֹת הַתֹּהוּ הֵם כֹּחוֹת בּוֹנִים, הַכָאוֹס הַתֹּהוּ, אֵינוֹ חֻרְבָּן אֶלָּא מֵמַד זְמַן פְּנִימִי, רִאשׁוֹנִי, הַכֹּל בָּא מִן הַתֹּהוּ וְחוֹזֵר אֶל הַתֹּהוּ. הַתֹּהוּ הוּא כָאוֹס קְדוֹשׁ הַבּוֹנֶה בְּאֵינְסוֹפִיּוּתוֹ, הַמַּעֲנִיק אֶת חֶסֶד הַשִּׁיבָה, אֶת הַלֵּדָה מֵחָדָשׁ.
זֶה שִׁיר שֶׁרֵאשִׁיתוֹ בַּחֲוָיָה שֶׁל צְפִיָּה בַּיָּרֵחַ שֶׁהֻטְבְּעָה בְּחֲלוֹם מַדְהִים בּוֹ הַיָּרֵחַ הַפְּנִימִי עָלָה בִּסְעָרָה מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה, הֵצִיף אוֹתִי בְּעֹנֶג רָב, הֶעֱנִיג אוֹתִי. עַד שֶׁחַשְׁתִּי שֶׁאֲנִי נִבְלַעַת, נִטְמַעַת, הוֹפֶכֶת עָנָן, וְהֶמְשֵׁכוֹ בִּפְרִישָׂה שֶׁל מַסַּע הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ אֶל תּוֹךְ הַנְּבָכִים, וּשְׁבִירַת הָאֵימָה בְּהִתְכַּנְּסוּת אֶל הַתְּהוֹם, נִסָּיוֹן שֶׁהֶעֱצִים אֶת הַחֲוָיָה שֶׁל הַפִּרְאִי וְהַכָאוֹטִי.
יָצָאתִי מִשָּׁם עִם תְּחוּשָׁה עֲמֻקָּה שֶׁהָאֵימָה הִיא אֵם הַיֹּפִי, שֶׁהָאֵימָה הִיא חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ.
בַּתְּהוֹם, הַחִיל וְהָרְעָדָה לֹא רַק הוֹפְכִים לְשִׂמְחָה, אֶלָּא גַּם מְעוֹרְרִים אוֹתָהּ. וְהַתַּהֲלִיךְ הָעִצְבִּי הַמֵּנִיעַ אֶת תְּחוּשַׁת הָאֵימָה הוֹפֵךְ לְמוֹלִיךְ יֹפִי וּמְחַדֵּד אֶת הַחֲוָיָה. הָעֲצַבִּים הַמַּפְעִילִים אֶת תְּנוּעַת חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, אוֹתָם כֹּחוֹת אַדִּירִים הַמַּפְעִילִים וּמַבְהִירִים אֶת חַיּוֹת הַמֶּרְכָּבָה, כֹּחוֹת הַיּוֹצְרִים תְּמוּנוֹת בִּתְנוּעָה, חֶזְיוֹנוֹת הַמּוּאָרִים מִתּוֹךְ חִיּוּנִיּוּת עֲצוּמָה הַשְּׁרוּיָה בַּתְּהוֹם, מְצִיפִים אוֹתִי וּמְעוֹרְרִים בִּי שִׂמְחָה.
אֵינֶנִּי מְפַחֶדֶת מִפְּנֵי הַהִטָּמְעוּת וְהַהִבָּלְעוּת כִּי הַהִבָּלְעוּת הִיא שִׁיבָה אֶל הַמָּקוֹר, אֶל הָרִאשׁוֹנִיּוּת, שָׁם הַכֹּל קַיָּם וּמִשָּׁם הַכֹּל בָּא.
הַשִּׁכְלוּל וְהַהִתְעַלּוּת מִתְהַוִּים בַּיְּרִידָה לַתְּהוֹם, שָׁם מָצוּי הָאוֹר הַגָּנוּז.
זוֹ חֲשִׂיפָתוֹ הַמְּחֻדֶּשֶׁת שֶׁל הָאוֹר הַגָּנוּז בִּי. זֶה תַּהֲלִיךְ שֶׁל הִטַּהֲרוּת וְזִכּוּךְ.
בַּשִּׁיר פְּעִימָה מוּסִיקָלִית הַמְּאִירָה אֶת מַהֲלַךְ הַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי וּגְדִילָתָהּ.
הַיְּרִידָה לַתְּהוֹם וְהַשְּׁהִיָּה בּוֹ מְלַמֶּדֶת אוֹתִי שֶׁדָּבָר אֵינוֹ לַשָּׁוְא, וּמַעֲנִיקָה לִי אֶת הַיְּכֹלֶת לֹא לְפַזֵּר אֶת הַזְּרָעִים הַקּוֹסְמִיִּים שֶׁנִּזְרְעוּ בְּגוּפִי, לָדַעַת לָתֵת אֶת שֶׁקִּבַּלְתִּי לְזֶה שֶׁרָאוּי לְקַבֵּל.
בִּבְּסִיס גִּלּוּי הָאוֹר הַגָּנוּז טְמוּנָה הַיְּכֹלֶת לֹא לְפַזְרוֹ.
הַשִּׁיר מְקַשֵּׁר בֵּין הָאוֹר הַגָּנוּז, מִעוּט הַיָּרֵחַ וְהִתְחַדְּשׁוּתוֹ בְּנִבְכֵי נַפְשִׁי, הָאוֹר הַגָּנוּז בְּגוּפִי וְנַפְשִׁי מִתְגַּלֶּה בַּיְּרִידָה לַתְּהוֹמוֹת.
זֶה תַּהֲלִיךְ שֶׁל גְּאֻלָּה הַמִּתְרַחֶשֶׁת בִּפְנִימִיּוּת הַגּוּף וְהַנְּשָׁמָה הַמְּהַוִּים מֶרְחָב אֵינְסוֹפִי. הַשִּׁיבָה אֶל הָאוֹר הַגָּנוּז הִיא הַשִּׁיבָה לָרִאשׁוֹנִיּוּת. זוֹהִי תְּפִיסָה מַחֲזוֹרִית קַמָּאִית שֶׁל הִתְחַדְּשׁוּת. זֶה דַּחַף הַהִתְחַדְּשׁוּת, הַהַתְחָלָה, הַלֵּדָה מֵחָדָשׁ, זֶה זְמַן מַעְגָּלִי הַמְּאַחֵד בְּתוֹכוֹ אֶת הַקַּמָּאִי וְהָעַכְשָׁוִי.
גּוּפִי וְנַפְשִׁי הֵם הַמָּקוֹר לָאוֹר הַגָּנוּז בִּי.
הַחֲוָיָה הַפְּנִימִית שֶׁלִּי, הִיא הַמְּקַשֶּׁרֶת בֵּין הַזְּמַן הַקָּדוּם לַחָכְמָה הַקְּדוּמָה. שֶׁהִיא מֶרְחָב פְּנִימִי אֵינְסוֹפִי.
הַשְּׁהִיָּה שֶׁלִּי בִּתְהוֹמוֹת הַנֶּפֶשׁ הִיא הַהִתְקַדְּמוּת אֶל הַמִּקְדָּשׁ הַפְּנִימִי הַצָּפוּן בִּי, מִקְדַּשׁ הָרוּחַ, הַתֹּהוּ הַקַּדְמוֹן חֲסַר הַצּוּרָה, הַזְּמַן הַקָּדוּם, הַחָכְמָה הַקְּדוּמָה שֶׁהִיא מֶרְחָב פְּנִימִי אֵינְסוֹפִי.
וּתְנוּעַת הַיְּרִידָה הִיא גַּם תְּנוּעַת הָעֲלִיָּה.
שִׁיבַת כָּל הַדְּבָרִים אֶל מְקוֹרָם הִיא מִתּוֹךְ מַסָּע אָרֹךְ שֶׁל הִתְעַלּוּת וְהִטַּהֲרוּת, הֵאָסְפוּת אֶל הָרִאשׁוֹנִיּוּת, הִבָּלְעוּת מֻחְלֶטֶת לְשֵׁם בְּקִיעָה מֵחָדָשׁ.
זוֹ שִׁיבָה אֶל הַשַּׁבָּת הַפְּנִימִית שֶׁלִּי שֶׁהִיא שִׂיא הַתַּעֲנוּג הָרִאשׁוֹנִי, הָאוֹרְגַזְמָה הַקּוֹסְמִית.
זוֹ פְּרִישָׂה מְלֵאַת תִּקְוָה. תִּקְוָה שֶׁאוּכַל לְהַגִּיעַ לְדַרְגַּת אָדָם הַמַּעֲלָה, פְּרִישָׂה הַמְּבִינָה אֶת הַהִתְעַלּוּת כְּהִשְׁתּוֹקְקוּת, כְּגַעְגּוּעַ, כִּשְׁאִיפָה לַחֲזָרָה אֶל הַמָּקוֹר וְהֵאָסְפוּת אֵלָיו.
אֲנִי פּוֹנָה לָלֶכֶת בְּעִקְּבוֹת הרמב"ן שֶׁנַּזְכִּיר אוֹתוֹ גַּם בַּהֶמְשֵׁךְ:
הרמב"ן מַאֲמִין שֶׁכָּל הַהֲוָיָה, הֲוָיַת הַיְּקוּם, הָאָדָם וְהָאֵל מוּנַעַת מֵהִשְׁתּוֹקְקוּת הַשִּׁיבָה אֶל הָאוֹר הַגָּנוּז. הָאוֹר הַגָּנוּז הוּא מַצַּע הַצְּפִיָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהִתְעַלּוּת מַשְׁמָעָהּ הַשָּׂגַת אוֹר זֶה.
הַתְּנוּעָה הָעַזָּה בְּיוֹתֵר שֶׁל הִתְעַלּוּת הַמְּבַטֵּאת אֶת הַשְׁלָמַת מַהֲלַךְ הַגְּאֻלָּה הִיא עֲלִיַּת הַלְּבָנָה לִהְיוֹת כַּחַמָּה, וַעֲלִיַּת שְׁתֵּיהֶן גַּם יַחַד לִהְיוֹת הָאוֹר הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא סְפִירַת הַחָכְמָה וְזוֹ חֲשִׂיפָתוֹ הַמְּחֻדֶּשֶׁת שֶׁל הָאוֹר הַגָּנוּז.
עַל פִּי הרמב"ן (בִּדְרָשָׁתוֹ בְּשַׁעַר הַגְּמוּל וּבְפֵרוּשׁוֹ לַתּוֹרָה), הָאוֹר הַגָּנוּז הוּא הָאוֹר הָרִאשׁוֹן, הוּא הָעוֹלָם הַבָּא. אוֹר זֶה הוּא תַּכְלִית הַהַשָּׂגָה שֶׁיּוּכַל אָדָם לִשְׁאֹף אֵלֶיהָ.
וְלִבְסוֹף הַחֲוָיָה הַמַּדְהִימָה שֶׁל הַקּוֹל, שֶׁל רִטּוּטֵי מַנְגִּינוֹת מֻפְלָאוֹת הַמְּצִיפִים אוֹתִי בִּרְעָדָה אוֹרְגַזְמִית.
קוֹל לְלֹא מַרְאֶה, לְלֹא גּוּף, קוֹל שֶׁהוּא סֻלָּם עֲלִיָּה.
קוֹל הַמְּקַשֵּׁר אֶת הַשִּׁיר לָרַעְיוֹן הֶעָמֹק שֶׁל הרמב"ן וְחוּגֵי רִאשׁוֹנֵי הַמְּקֻבָּלִים שֶׁמִּעוּט הַלְּבָנָה הוּא לֹא רַק זְמַן מִעוּט, אֶלָּא זְמַן עֲלִיָּה בָּאֱלֹהִי. זְמַן הַהִטָּמְעוּת בָּאֶחָד. הַכֹּל נִהְיָה מִן הָאֶחָד וְהַכֹּל שָׁב אֶל הָאֶחָד.
הַשְּׁאִיפָה לְהִתְעַלּוּת הִיא הַשְּׁאִיפָה לַחְזֹר אֶל הַמָּקוֹר. "וְיָשׁוּבוּ הַכֹּל לְמַחְצַבְתָּן אֲשֶׁר שָׁם הַכֹּל". (סֵפֶר הַתְּמוּנָה נז עא עָב.).
הַהִבָּלְעוּת הִיא שִׁיבָה אֶל הַמָּקוֹר, אֶל הָרִאשׁוֹנִיּוּת, שָׁם הַכֹּל קַיָּם וּמִשָּׁם הַכֹּל בָּא.
יְנִיקַת הָאָדָם מִן הַמָּקוֹר הַפְּנִימִי, הַשָּׂגָתוֹ וּדְבֵקוּתוֹ, הִיא הִתְעַלּוּת.
כְּפִי שֶׁכְּבָר אָמַרְתִּי, שִׁיר זֶה מַעֲלֶה אֶת הַמְּשֻׁקָּע בְּעִמְקֵי הַתּוֹדָעָה וְהַזִּכָּרוֹן הַקּוֹסְמִי וְאֶת שֶׁחֲוִיתִי, אֶת שֶׁקָּרָאתִי, וְאֶת שֶׁנִּסְפַּג אֶצְלִי בַּחֲוָיַת הַלָּשׁוֹן.
אֲנִי טוֹוָה תְּמוּנוֹת בְּעוֹלָמִי הַפְּנִימִי כְּפִי שֶׁעוֹשֶׂה סֵפֶר הַזֹּהַר הַמְּסַפֵּר אֶת סִפּוּר מִעוּט הַלְּבָנָה לְלֹא זִקָּה לַמַּחֲזוֹרִיּוּת הַחָדְשִׁית.
וּפוֹנָה גַּם לָלֶכֶת בְּעִקְּבוֹת פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל הרמב"ן לִבְרֵאשִׁית א' ד' הַמְּקַשֵּׁר בֵּין שְׁנֵי נוֹשְׂאִים הַמּוֹפִיעִים בַּמִּדְרָשׁ, הָאוֹר הַגָּנוּז וּמִעוּט הַיָּרֵחַ, לְבֵין סוֹד בִּרְכַּת הַלְּבָנָה.
הרמב"ן מְפָרֵשׁ אֶת הַבִּטּוּי, "וְהִבְדִּילוֹ לוֹ", הַמּוֹפִיעַ בִּדְרָשָׁתוֹ שֶׁל ר' יְהוּדָה בֶּן סִימוֹן עַל הָאוֹר הַגָּנוּז, וְאוֹמֵר, וְהִבְדִּילוֹ לְעַצְמוֹ, (לקב"ה). וַאֲנִי מִתְמַקֶּדֶת בָּאָדָם וְאוֹמֶרֶת, הִבְדִּיל אֶת הָאוֹר הַגָּנוּז לָאָדָם עַצְמוֹ, לְעַצְמִיּוּתוֹ, לָאֱלֹהִי שֶׁבָּאָדָם.
פְּרִישָׂה זוֹ מְקַשֶּׁרֶת בֵּין הָאוֹר הַגָּנוּז לְמִעוּט הַיָּרֵחַ וְשׁוֹזֶרֶת יֶדַע שֶׁל מְקֻבָּלִים בְּעִקְּבוֹת הַפֵּרוּשִׁים הַשּׁוֹנִים עַל בִּרְכַּת הַלְּבָנָה. (בִּרְכַּת הַלְּבָנָה נֶאֱמֶרֶת בַּלַּיְלָה, שְׁלֹשָׁה יָמִים מֵעֵת מוֹלָדָהּ שֶׁל הַלְּבָנָה לְאַחַר הִסְתַּכְּלוּת בָּה)ּ זוֹ בְּרָכָה שֶׁקִּבְּלָה בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים הֶקְשֵׁרִים וּמַשְׁמָעֻיּוֹת קַבָּלִיִּים.
יֶדַע זֶה רוֹאֶה אֶת מִעוּט הַלְּבָנָה כְּחֵלֶק מֵהַתַּהֲלִיךְ הַכּוֹלֵל שֶׁל גְּנִיזַת הָאוֹר הָרִאשׁוֹן.
קִטְרוּגָהּ שֶׁל הַלְּבָנָה מֵפֵר אֶת הַשִּׁוְיוֹן בֵּינָהּ לְבֵין הַחַמָּה וְאֶת הֱיוֹת שְׁנֵי מְלָכִים מְשַׁמְּשִׁים בְּכֶתֶר אֶחָד. הַלְּבָנָה הִתְמַעֲטָה וּמַהוּת גְּאֻלָּתָהּ הִיא תִּקּוּן פְּגִימָתָהּ שֶׁל הַלְּבָנָה וְהַשְׁוָאָתָהּ לַשֶּׁמֶשׁ כְּבַתְּחִלָּה.
הַשִּׁיר מְשַׁלֵּב בֵּין מִדְרְשֵׁי חז"ל וְהַפַּרְשָׁנוּת הַקַּבָּלִית לְבֵין אֲמִירָה מִשֶּׁלִּי עַל הַזְּמַן הַפְּנִימִי שֶׁהוּא מֵעֵבֶר לַזְּמַן, הַזְּמַן הַמַּעְגָּלִי הַמְּאַחֵד בְּתוֹכוֹ אֶת הַקַּמָּאִי וְהָעַכְשָׁוִי.
הַשִּׁיר שֶׁרֵאשִׁיתוֹ בִּזְמַן עֲלִיַּת הַיָּרֵחַ, מוֹרֶה עַל זְמַן קָדוּם אֱלֹהִי עַל רֶקַע הַזְּמַן הַקּוֹסְמִי, וּמְקַשֵּׁר בֵּין הַזְּמַן הַקָּדוּם לְבֵין הַחָכְמָה הַקְּדוּמָה הַמְּבִיאָה אֹשֶׁר, זֶה זְמַן שֶׁאֵין לוֹ חֵקֶר וּפֵשֶׁר, זְמַן שֶׁל עוֹלָם אֱלֹהִי.
בַּשִּׁיר מוּאֶרֶת שְׁאִיפָה עֲצוּמָה לְהִתְחַבֵּר אֶל הַמֵּמַד הָאֱלֹהִי הַקַּיָּם בְּנִבְכֵי נַפְשִׁי וּבְעִמְקֵי גּוּפִי, זוֹ כְּמִיהָה לְשַׁלֵּב בֵּין שְׁנֵי מְמַדֵּי זְמַן, הַזְּמַן הַחוֹלֵף וְהַזְּמַן הַנִּצְחִי, זוֹ תְּפִישָׂה מַחֲזוֹרִית קַמָּאִית הַבָּאָה מִתּוֹךְ דַּחַף הַהוֹלָדָה מֵחָדָשׁ הַמִּתְלַכֶּדֶת לְסִפּוּר מִתְמַשֵּׁךְ שֶׁל הִתְחַדְּשׁוּת.
נַעֲבֹר עַתָּה אֶל הַמִּדְרָשִׁים הַשּׁוֹנִים וּלְאַחֵר מִכֵּן נִתְעַכֵּב עַל פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל הרמב"ן הַמְּקַשֵּׁר אֶת תַּהֲלִיךְ הִתְעַלּוּת הַסְּפִירוֹת לִשְׁנֵי נוֹשְׂאִים הַמּוֹפִיעִים בַּמִּדְרָשׁ, הָאוֹר הַגָּנוּז וּמִעוּט הַיָּרֵחַ וּבִרְכַּת הַלְּבָנָה.
אוֹר זֶה מְתֹאָר כאור שֶׁנִּתָּן לִצְפּוֹת דַּרְכּוֹ מְסוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, (חֲגִיגָה יב. ע"א), אֵצֶל מְקֻבָּלִים מְסֻיָּמִים הוּא מְצֻיָּן כְּאוֹר שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ וּמִשּׁוּם כָּךְ הִצְפִּין אוֹתוֹ הקב"ה.
בִּבְרֵאשִׁית א.ג, כָּתוּב: "וַיֹאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר". וּבִבְרֵאשִׁית א. יד-טו. כָּתוּב, "יְהִי מְאוֹרוֹת בְּרָקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלַּיְלָה… וְהָיוּ לִמְאוֹרוֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ". וּבִבְרֵאשִׁית א. ט. כָּתוּב, "וַיַעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטָן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה". מִתּוֹךְ הַכָּתוּב נִרְאָה שֶׁהָיוּ שְׁנֵי סוּגֵי מְאוֹרוֹת, הָאוֹר שֶׁנִּבְרָא בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, וְהַמְּאוֹרוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ.
וְכָךְ נֶאֱמַר בַּמִּדְרָשׁ:
"ר' יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר, כָּתוּב כָּאן, וַיְהִי אוֹר- כְּבָר הָיָה". וַיְהִי, מוֹרֶה עַל זְמַן עָבַר. זֶה אוֹר רִאשׁוֹנִי שֶׁכְּבָר הָיָה. (בְּרֵאשִׁית רבא ג. יג.).
וְעוֹד נֶאֱמָר שָׁם:
"אוֹרָהּ שֶׁנִּבְרֵאתָ בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית הֵיכָן הִיא? נִגְנְזָה וְהִיא מְתֻקֶּנֶת לַצַּדִּיקִים". (בְּרֵאשִׁית רבא ג.ו.).
כָּתוּב, "וַיַרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַבְדֵּל" שׁוֹאֲלִים הַחֲכָמִים, מַדּוּעַ כָּתוּב וַיַרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וְאַחַר כָּךְ וַיָבְדֵל? עַל כָּךְ עוֹנֶה ר' יְהוּדָה בֶּן סִימוֹן: "הִבְדִּילוֹ לוֹ, (לקב"ה). וַחֲכָמִים אָמְרוּ: הִבְדִּילוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא" (בְּרֵאשִׁית רבא ג. ו.).
בַּמִּדְרָשׁ הַזֶּה אָנוּ מְבִינִים אֶת הָרִאשׁוֹנִיּוּת הַמֻּצְפֶּנֶת שֶׁל הָאוֹר הַגָּנוּז.
וְהַפַּרְשָׁנוּת שֶׁלִּי הִיא, שֶׁצַּדִּיק מְגַלֶּה אֶת הקב"ה בְּתוֹכוֹ.
נִרְאֶה לִי שֶׁכְּבָר ר' יְהוּדָה בר' סִימוֹן בְּאוֹמְרוֹ, הִבְדִּילוֹ לוֹ, רָצָה לוֹמַר, הִבְדִּילוֹ לָאָדָם עַצְמוֹ. הרמב"ן בְּפֵרוּשׁוֹ לִבְרֵאשִׁית א.ד. מוֹסִיף עַל דְּרָשָׁתוֹ שֶׁל ר' יְהוּדָה בֶּן סִימוֹן וְאוֹמֵר הִבְדִּילוֹ לְעַצְמוֹ.
וְהַשִּׁיר שֶׁכָּתַבְתִּי הוֹלֵךְ צַעַד אֶחָד קָדִימָה. מְשֻׁקַּעַת בּוֹ הַהִתְמַקְּדוּת בָּאָדָם. הַשִּׁיר אוֹמֵר, הִבְדִּיל אֶת הָאוֹר הַגָּנוּז לָאָדָם עַצְמוֹ, לָאֱלֹהִי שֶׁבָּאָדָם, לְעַצְמִיּוּתוֹ.
הָאוֹר הָרִאשׁוֹנִי הָאוֹר הַגָּנוּז, גָּנוּז בִּי, בְּעַצְמִי וַאֲנִי יְכוֹלָה לְגַלּוֹת אוֹתוֹ.
וְעַתָּה לַמִּדְרָשׁ עַל קִטְרוּגָהּ שֶׁל הַלְּבָנָה.
ר' שִׁמְעוֹן בֵּן פָּזִי שָׁאַל:
כָּתוּב וַיַעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים
וְכָתוּב אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטָן
אָמְרָה יָרֵחַ לִפְנֵי הקב"ה: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֶפְשָׁר לִשְׁנֵי מְלָכִים שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בְּכֶתֶר אֶחָד?
אָמַר לָהּ : לְכִי וּמַעֲטִי אֶת עַצְמֵךְ
אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הוֹאִיל וְאָמַרְתִּי לְפָנֶיךָ דָּבָר הָגוּן אֲמַעֵט אֶת עַצְמִי?
אָמַר לָהּ,: לְכִי וּמִשְׁלִי בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה
אָמְרָה לוֹ: מַה חֲשִׁיבוּתוֹ שֶׁל נֵר דּוֹלֵק בַּצָּהֳרַיִם לְמַה הוּא צָרִיךְ?
אָמַר לָהּ: לְכָךְ חִזְרִי וְיִמְנוּ בְּךָ יִשְׂרָאֵל יָמִים וְשָׁנִים (הַלּוּחַ הַיְּהוּדִי הוּא לְפִי הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ).
אָמְרָה לוֹ: הַשֶּׁמֶשׁ גַּם הוּא מוֹנִים בִּתְקוּפוֹת (תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה מוֹנִים לְפִי הַשֶּׁמֶשׁ).
אָמַר לָהּ: לְכָךְ וְהָיוּ צַדִּיקִים נִקְרָאִים בִּשְׁמֵךְ יַעֲקֹב הַקָּטָן שְׁמוּאֵל הַקָּטָן דָּוִד הַקָּטָן.
רָאָה שֶׁלֹּא נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתָּהּ
אָמַר הקב"ה: הָבִיאוּ כַּפָּרָה עָלַי שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ
וְהַיְנוּ שֶׁאָמַר רֵישׁ לַקִּישׁ:
מַה נִּשְׁתַּנָּה שָׂעִיר שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ חַטָּאת לַה'?
אָמַר הקב"ה: שָׂעִיר זֶה יִהְיֶה כַּפָּרָה עַל שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ.
(חֻלִּין ס. ע"ב.).
אָמַר ר' פִּינְחָס בְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת כָּתוּב, שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לַחַטָּאת וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ כָּתוּב: שְׂעִיר עִזִּים חַטָּאת לַה', אָמַר הקב"ה: הָבִיאוּ כַּפָּרָה עָלַי שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ. (מִדְרָשׁ רבא ו.).
בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הוּבָא בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ שְׂעִיר עִזִּים לַחַטָּאת, אַךְ לֹא נִתְפָּרֵשׁ שֵׁם מַהוּ הַחֵטְא שֶׁקָּרְבָּן זֶה מְבַקֵּשׁ לְכַפֵּר עָלָיו. לְפִי הַהֶסְבֵּר הַמּוּבָא בְּתַלְמוּד אוֹמֵר הקב"ה , שָׂעִיר זֶה יִהְיֶה כַּפָּרָה עַל שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ.
אַגָּדָה מֻפְלָאָה זוֹ שֶׁבְּפִי חז"ל אוֹמֶרֶת שֶׁהָאֵל עָשָׂה מַעֲשֶׂה שֶׁהוּא עַצְמוֹ נִזְקָק לְכַפֵּר עָלָיו.
הָאֵל זָקוּק לְכַפָּרָה, זֶהוּ הַדָּגֵשׁ בִּדְרָשָׁתוֹ שֶׁל ר' שִׁמְעוֹן בֵּן לַקִּיש:ׁ לַה' חַטָּאת, הַשָּׂעִיר בָּא כִּבְיָכוֹל לְכַפֵּר עַל חֶטְאוֹ שֶׁל הָאֵל עַצְמוֹ, וּמַהוּ הַחֵטְא? מִעוּט הַיָּרֵחַ, שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ הָיוּ שָׁוִים, קִטְרוּגָהּ שֶׁל הַיָּרֵחַ, הֲטָלַת הַסָּפֵק בְּאֶפְשָׁרוּת הַקִּיּוּם שֶׁל שְׁנֵיהֶם מְאֻחָדִים (אֶפְשָׁר לִשְׁנֵי מְלָכִים שֶׁיְּשַׁמְּשׁוּ בְּכֶתֶר אֶחָד?), מוֹבִיל לְמִעוּטָהּ הִיא וְלֹא כְּפִי שֶׁצִּפְּתָה לְמִעוּטָהּ שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ.
הַמִּעוּט מַכְאִיב עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁאֵין דַּעְתָּהּ נוֹחָה מִנִּסְיוֹנוֹת הַפִּיּוּס שֶׁל הָאֵל. בְּהַבְטִיחוֹ לָהּ שֶׁתִּהְיֶה נוֹכַחַת גַּם בַּיּוֹם וְגַם בַּלַּיְלָה, הִיא עוֹנָה, לְמִי יֵשׁ צֹרֶךְ בְּנֵר דּוֹלֵק בִּשְׁעַת אוֹר הַצָּהֳרַיִם? גַּם הַהַבְטָחָה שֶׁעַל פִּיהָ יִמְנוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַשָּׁנָה וְכִי עַל שְׁמָהּ יִקָּרְאוּ צַדִּיקִים אֵינָהּ מְפַיֶּסֶת אוֹתָהּ וְאָז בָּאָה קְרִיאָתוֹ שֶׁל הָאֵל, הֵבִיאוּ כַּפָּרָה עָלַי.
כְּלוֹמַר אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ שׁוּב לְשִׁוְיוֹן בֵּין שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת. תַּהֲלִיךְ שֶׁלְּפִי דַּעְתִּי הוּא פְּנִימִי בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם. זֶה מַצָּב פְּנִימִי שֶׁל מִעוּט בָּאָדָם שֶׁאֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹתוֹ. אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְשִׁוְיוֹן בֵּין הַזָּכָר לַנְּקֵבָה וּלְאַחֵד בֵּינֵיהֶם, אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לֶאֱלֹהוּת הַפְּנִימִית בָּאָדָם,וּמִתּוֹךְ כָּךְ לְהַגִּיעַ לָאוֹר הַגָּנוּז.
חִבּוּר הַזִּכְרִי וְהַנִּקְבִי בְּתוֹכִי הוּא הַגּוֹרֵם לְהַעֲלָאַת הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ הַפְּנִימִיִּים לְשִׁוְיוֹן וּלְאִחוּד בֵּינֵיהֶם וְלַיְּכֹלֶת לְהַגִּיעַ לָאוֹר הַגָּנוּז בִּי שֶׁיּוּאַר עַתָּה בְּגוּפִי וְנַפְשִׁי. וְאוֹר זֶה הוּא רֶטֶט אוֹרְגַזְמִי, אֶנֶרְגְיָה עֲצוּמָה.
בְּמִעוּט זֶה שֶׁל הַיָּרֵחַ רָאוּ הַמְּקֻבָּלִים סֵמֶל לְגָלוּת הַשְּׁכִינָה, הַשְּׁכִינָה הִיא הִיא הַלְּבָנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁיָּרְדָה מִגְּדֻלָּתָהּ, אוֹרָהּ נִלְקָח מִמֶּנָּה וְהִיא נִשְׁלְחָה לְגָלוּתָהּ הַקּוֹסְמִית. מֵאָז מְאִירָה הַשְּׁכִינָה כְּמוֹ הַלְּבָנָה רַק בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הַמִּשְׁתַּקֵּף בָּהּ.
מַאֲמַר הַתַּלְמוּד מִתְקַשֵּׁר רַק לַפָּסוּק בַּמַּעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית הַמְּדַבֵּר עַל הַמָּאוֹר הַקָּטָן, וְאִלּוּ אֵצֶל הַמְּקֻבָּלִים עוֹלֶה גַּם הַהֶקְשֵׁר לְצוּרוֹתֶיהָ הַמִּתְחַלְּפוֹת שֶׁל הַלְּבָנָה, הָרוֹמֶזֶת עַל כָּךְ שֶׁעַד בּוֹא הַגְּאוּלָה נִגְזַר עַל הַלְּבָנָה כְּמוֹ עַל הַשְּׁכִינָה לַחְזֹר וּלְאַבֵּד אֶת אוֹרָהּ שׁוּב וְשׁוּב וְלִשְׁקֹעַ בַּחֲשֵׁכָה גְּמוּרָה וּבְמַחְסוֹר. רַק עִם בּוֹא הַגְּאֻלָּה תַּחְזֹר הַלְּבָנָה לְמַעֲמָדָהּ הָרִאשׁוֹן כְּדִבְרֵי יְשַׁעְיָהוּ, "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעָת יָמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַכָּתוֹ יְרַפֵּא".(יְשַׁעְיָהוּ ל.כו).
אוּלָם עַד שֶׁיָּבוֹא יוֹם זֶה לֹא הָיְתָה תּוֹפָעָה קוֹסְמִית שֶׁנִּרְאֲתָה לַמְּקֻבָּלִים כֹּה קְשׁוּרָה בְּגָלוּתָם וּפְגִימוּתָם וְלִקּוּיַים שֶׁל כָּל הַנִּבְרָאִים כַּמִּעוּט הַמַּחֲזוֹרִי שֶׁל הַיָּרֵחַ.
בְּחוּגֵי הַמְּקֻבָּלִים הָרִאשׁוֹנִים נִדְרַשׁ סִפּוּר זֶה עַל אוֹדוֹת דּוּ הַפָּרְצוּפִין שֶׁבָּאֱלֹהוּת. סִפּוּר מִעוּט הַלְּבָנָה הוּא סִפּוּר מִעוּט הַשְּׁכִינָה. הָאַחְדוּת הָרִאשׁוֹנִית שֶׁל שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ הִיא אַחְדוּת הקב"ה וְהַשְּׁכִינָה. אוֹר זֶה בְּעָצְמָתוֹ וּבַמִּרְקָם הָרִאשׁוֹן הַמְּיֻחָד שֶׁאִפְיֵן אֶת מִרְקָם שְׁנֵי הַמְּלָכִים שֶׁעָצְמָתָם שָׁוָה, הוּא הָאוֹר הַגָּנוּז, אוֹר בְּרֵאשִׁית שֶׁנֶּעֱלַם. הַמִּעוּט מַשְׁמָעוֹ, הַשְׁלָכַת הַיְּסוֹד הַנִּקְבִי מֵעַל פְּנֵי הַיְּסוֹד הַזִּכְרִי, וְהַפָּלָתוֹ מִמְּקוֹם שִׁבְתוֹ הַנִּתְפָּס כְּמָצוּי בְּמֶרְכַּז מִבְנֵה הַסְּפִירוֹת, אֶל תַּחְתִּית הַמַּדְרֵגָה. הַשְׁלָכָה שֶׁהִיא הִיא גָּלוּתוֹ.
הַמְּקֻבָּלִים רָקְמוּ זוֹ בַּזּוֹ אֶת הַדְּרָשָׁה עַל מִעוּט הַיָּרֵחַ וְאֶת הַדְּרָשָׁה עַל הָאוֹר הַגָּנוּז.
וְסֵפֶר הַזֹּהַר אַף הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת וְרָאָה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת כַּיּוֹם שֶׁבּוֹ מוֹפִיעַ מִדֵּי שָׁבוּעַ יִצּוּג הָאוֹר הַגָּנוּז. יִצּוּג אַחְדוּת הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ. כַּיּוֹם בּוֹ מִתְהַוֶּה הָאִחוּד כִּזְמַן הַגְּאֻלָּה.
וְעַתָּה לְבִרְכַּת הַלְּבָנָה:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם
אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרוֹ בָּרָא שְׁחָקִים וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם
חֹק וּזְמַן נָתַן לָהֶם שֶׁלֹּא יְשַׁנּוּ תַּפְקִידָם
שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנֵיהֶם
פֹּעַל אֱמֶת שֶׁפְּעֻלָּתוֹ אֱמֶת
וְלַלְּבָנָה אָמַר שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בֶּטֶן
שֶׁגַּם הֵם עֲתִידִים לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ
וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ
בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְחַדֵּשׁ חֲדָשִׁים.
בְּמֶרְכַּז הַבְּרָכָה עוֹמֶדֶת הַהַקְבָּלָה בֵּין הַלְּבָנָה לְבֵין עַם יִשְׂרָאֵל הַמְּכֻנִּים עֲמוּסֵי בֶּטֶן עַל פִּי הַפָּסוּק בִּישַׁעְיָה (מ.ג.) "הָעֲמוּסִים מִנִּי בֶּטֶן מִשְׁחַר" הַכַּוָּנָה הִיא לְתֵאוּר עַם יִשְׂרָאֵל כְּתִינוֹק שֶׁדּוֹאֲגִים לוֹ מֵרֶגַע צֵאתוֹ מֵהַבֶּטֶן. בִּידֵי חֲכָמִים שְׁזִירַת הַהַקְבָּלָה בֵּין הַלְּבָנָה לְעַם יִשְׂרָאֵל קְשׁוּרָה בְּמַחֲזוֹרִיּוּת שֶׁל הִתְמַעֲטוּת וּגְדִילָה הַמְּאַפְיֶנֶת אֶת שְׁנֵיהֶם. "עֲמוּסֵי בֶּטֶן", מַצַּב הַהֵרָיוֹן, הַמְּלֵאוּת שֶׁל הַיָּרֵחַ וְהַהִתְחַדְּשׁוּת הַפּוֹקֶדֶת אֶת הַלְּבָנָה מִידֵי חֹדֶשׁ יִפְקְדוּ אֶת עַם יִשְׂרָאֵל בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה.
וַאֲנִי אֶת כָּל בִּרְכַּת הַלְּבָנָה אֲנִי מְכַוֶּנֶת לַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי. וְאֶת עֹמֶק הַחֲזָרָה אֶל הַמָּקוֹר שֶׁהִיא בְּחִינַת עֲלִיָּה וְהִבָּלְעוּת אֲנִי מַעֲנִיקָה לְעַצְמִי מִתּוֹךְ הַחֲוָיָה שֶׁלִּי.
נַעֲבֹר עַתָּה לְפֵרוּשׁוֹ שֶׁל הרמב"ן לִבְרֵאשִׁית א,ד.
"וְאִם תּוּכַל לָדַעַת סוֹד כַּוָּנָתָם בְּאוֹמְרָם בְּבִרְכַּת הַלְּבָנָה, "עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בֶּטֶן", תֵּדַע סוֹד הָאוֹר הָרִאשׁוֹן, הַגְּנִיזָה, וְהַהַבְדָּלָה, שֶׁאָמַר, "הִבְדִּילוֹ לוֹ" וְסוֹד שְׁנֵי הַמְּלָכִים הַמְּשַׁמְּשִׁים בְּכֶתֶר אֶחָד, כַּאֲשֶׁר בַּסּוֹף שֶׁיִּהְיֶה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה, אַחַר שֶׁיִּהְיֶה אוֹר הַלְּבָנָה שִׁבְעַתָיִם".
הרמב"ן אוֹמֵר שֶׁסּוֹד בִּרְכַּת הַלְּבָנָה הוּא בַּהִתְחַדְּשׁוּת. בַּמִּלָּה, "שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ", הַמּוֹפִיעָה בְּבִרְכַּת הַלְּבָנָה טָמוּן הַסּוֹד הָרוֹמֵז לְתַהֲלִיךְ גְּאֻלָּה שֶׁיִּתְרַחֵשׁ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. הוּא רוֹמֵז כָּאן לִשְׁתֵּי הַסְּפִירוֹת מִתּוֹךְ עֲשֶׂרֶת הַסְּפִירוֹת: עֲטֶרֶת, (הַשְּׁכִינָה, מַלְכוּת, הַלְּבָנָה) וְתִפְאֶרֶת (הקב"ה הַמְּסֻמָּל בַּשֶּׁמֶשׁ). וְאוֹמֵר: תִּתְחַדֵּשׁ עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תִּתְחַדֵּשׁ עֲטֶרֶת בְּתִפְאֶרֶת וּשְׁתֵּיהֶן יִהְיוּ כְּאַחַת.
הרמב"ן מְבַקֵּשׁ לְהַדְגִּישׁ בְּסוֹד בִּרְכַּת הַלְּבָנָה אֶת הַזֶּהוּת בֵּין עֲטֶרֶת לְתִפְאֶרֶת הַנֶּחְשָׁבוֹת כָּאן כְּאַחַת. סוֹד הַהַתְחָלָה וְסוֹד הַסּוֹף נִקְשָׁרִים כָּאן כְּאַחַת: שְׁנֵי מְלָכִים הַמִּשְׁתַּמְּשִׁים בְּכֶתֶר אֶחָד הוּא הָאוֹר הָרִאשׁוֹן כְּשֶׁהוּא בִּלְתִּי מֻבְדָּל וּבִלְתִּי מְחֻלָּק. זֶה הָיָה הַמַּצָּב בִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה וְזֶה יִהְיֶה הַמַּצָּב בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה, "כַּאֲשֶׁר בַּסּוֹף שֶׁיִּהְיֶה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם. בְּאֶמְצָעוּת הוֹסָפַת שְׁתֵּי מִלִּים, "כַּאֲשֶׁר בַּסּוֹף", הוֹפֵךְ הרמב"ן אֶת הַפָּסוּק מִיְּשַׁעְיָהוּ לְמִשְׁפָּט קַבָּלִי הָרוֹמֵז לְתַהֲלִיךְ שֶׁל שִׁכְלוּל וְהִתְעַלּוּת כַּאֲשֶׁר בַּסּוֹף יִהְיֶה אוֹר הַחַמָּה כְּאוֹר הַלְּבָנָה אַחֲרֵי שֶׁיִּהְיֶה אוֹר הַחַמָּה שִׁבְעָתַיִם.
הָעֲטָרָה הִיא גַּם הַכֶּתֶר, וְהַכֶּתֶר הַמֻּשְׁלָךְ אַרְצָה מַקְבִּיל בַּמַּחְשָׁבָה הַקַּבָּלִית שֶׁל הרמב"ן לְמִעוּט הַלְּבָנָה. לְפִי תְּפִיסָתוֹ שֶׁל הרמב"ן בִּתְחִלָּה הָיוּ סְפִירוֹת תִּפְאֶרֶת וּמַלְכוּת הַמְּסֻמָּלוֹת בְּסִמְלֵי הַיָּרֵחַ וְהַשֶּׁמֶשׁ מְצוּיוֹת בַּמַּצָּב שֶׁל דּוּ פַּרְצוּפִין, בְּמַצָּב שֶׁל שְׁנֵי מְלָכִים הַמְּשַׁמְּשִׁים בְּכֶתֶר אֶחָד, סְפִירַת הַמַּלְכוּת הֻשְׁלְכָה לְמַטָּה, אַךְ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה, הַלְּבָנָה תִּתְעַלֶּה לִהְיוֹת כַּחַמָּה, אַחֲרֵי שֶׁאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּמוֹ הָאוֹר הַגָּנוּז מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, הוּא הָאוֹר הָרִאשׁוֹן, הוּא הָאוֹר הַמְּזֹהֶה בְּקַבָּלַת הרמב"ן עִם סְפִירַת הַחָכְמָה. הַמַּלְכוּת תִּתְעַלֶּה אֶל תִּפְאֶרֶת, וּשְׁתֵּיהֶן יַחַד יַזְהִירוּ כָּאוֹר הָרִאשׁוֹן, אוֹר שִׁבְעָת יָמִים.
בַּשִּׁיר מִתְחַבֵּר רַעְיוֹן הַהִתְעַלּוּת שֶׁמּוּבָא אֵצֶל הרמב"ן וְרַעְיוֹן הַזִּוּוּג הַמּוּבָא בְּסֵפֶר הַזֹּהַר.
מַעֲלָתוֹ הָרָמָה שֶׁל הָאָדָם עוֹשָׂה אוֹתוֹ אַסְפַּקְלַרְיָה נֶאֱמָנָה שֶׁל הָרִיתְמוּס הָאֱלֹהִי וְהַקּוֹסְמִי מָשָׁל הָיָה סֵיסְמוֹגְרָף שֶׁל תְּנוּדוֹת. כָּל שִׁנּוּי מִזְעָרִי בְּמַצַּב הָעוֹלָמוֹת נִקְלַט עַל יָדוֹ וְנוֹתֵן בּוֹ אֶת אוֹתוֹתָיו.
הָעִבּוּר מַשְׁמָעוּתוֹ גַּם גִּלְגּוּל, חֲזָרָה. הַחֲזָרָה הִיא גְּאוּלָה. אִם בָּרָמָה שֶׁל חַיֵּי הַפְּרָט, הַחֲזָרָה בְּגִלְגּוּל, וְאִם בָּרָמָה שֶׁל מַחֲזוֹרֵי הַיְּקוּם.
בַּשִּׁיר קַיָּם מַצָּב שֶׁל עִבּוּר. אֲנִי מְעֻבֶּרֶת וּמְעַבֶּרֶת אֶת עַצְמִי בַּמָּשִׁיחַ הַפְּנִימִי הַיּוֹנֵק מִן הָאוֹר הַגָּנוּז.
חֲזֹר יְנּוּקָא חֲזֹר אֲנִי מִתְחַנֶּנֶת.
יְנּוּקָא הוּא הַיֶּלֶד הַמֻּפְלָא שֶׁפּוֹגְשִׁים הַחֲבֵרִים בְּחִבּוּר זוֹהֲרִי מְפֻרְסָם הַנִּקְרָא בִּשְׁמוֹ, יְנוּקָא. (פָּרָשַׁת בַּלָּק חֵלֶק ג' קפו ע"א קצב ע"א). הַפָּרָשָׁה מְלֵאָה בִּרְמָזִים שֶׁהַיֶּלֶד הוּא כְּעֵין אֵל הַמַּעֲנִיק אֶת אוֹר הַשְּׁכִינָה.
יְנּוּקָא מְחַבֵּר בֵּין מַצַּב הָעִבּוּר וְהַמַּחֲזוֹרִיּוּת הַקּוֹסְמִית.
אֲנִי שׁוֹזֶרֶת אֶת הָאָדָם הָאֵל הַיּוֹנֵק הַחוֹזֵר לָרֵאשִׁית, אֶת הָעִבּוּר הַמַּעֲבִיר לָרֵאשִׁית, אֶת הַיְנּוּקָא הַמּוֹלִיד אֶת עַצְמוֹ מֵחָדָשׁ וְאֶת תִּינוֹק הָעוֹלָמוֹת, הַמִּתְחַדֵּשׁ בַּכֹּל פַּעַם, אֶת מַחֲזוֹרִיּוּת הַיְּקוּם.
כָּךְ מִתְחַבֵּר ראשיתו שֶׁל הַשִּׁיר עִם סוֹפוֹ, "דָּבָר לֹא נִטְרַף הָיָה לְאֵלֶם".
ןתודה ואהבה גדולה לחביבה פדיה שספרה על הרמב"ן ובמיוחד הפרק על הירח והנתוח המופלא של האור הגנוז שהוסיף לי תובנות היה המצע להרצאתי זו, והוביל אותי בשביל המתמשך של אהבה גדולה לפירושו המיסטי של הרמב"ן, שהיה נוכח בחיי והשפיע עלי עוד בגלגול הקודם של חיי כמורה לתנ"ך.. ובגלגול שלפני הגלגול הקודם, בשנות ילדותי בחברה החרדית בירושלים, שלמדתי את עצמי את התנ"ך ופירושיו.
חיה אסתר
הערה: בהרצאה משולבים משפטים מהפרק על הירח בספרה של חביבה פדיה, מכיוון ששלבתי בתוכם משפטים משלי, ןמיכיוון שזו הפעם הראשונה שאני מפרסמת את ההרצאה, לא שילבתי בתוכם סימני ציטוט.
חנהלה יקרה קרה לי נס, הנה המתנה שבקשת, מצאתי את הקובץ, לא עברתי על הניקוד אז אם יש שיבושים בניקוד. סליחה.
חיה אסתר יקירתי אני מחבקת אותך בליבי על המסה העמוקה החכמה והמרתקת הזאת
איזו תפיסה ייחודית נפלא לשירתך הממזגת שמיים וארץ רוח ובגשמיות כה אהבתי מי ייתן שתתחדש כדברי הרמב"ן עטרת בתפארת זעיר אנפין – הקב"ה ,במלכות- כנסת ישראל ,ולילה כיום יאיר כמו שכתוב בזוהר הקדוש "בלילה דה כלה" ברוח מזמור י"ט בתהילים:
"יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת
אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם
אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם
בכל הארץ יצא קוום ובקצה תבל מיליהם …"
שמחה מאוד לשיח העמוק הזה
הצמחת לי כנפיים ,יקירה
חיה אסתר
בשל הפרעת קשב אני מצליחה לקרוא רק
במקוטע את הטקסט, ומה שקולטת מעניין ומאיר לי כמה דברים. קשה לי מאוד עם מושג הקורבן(מופיע בחטף אבל מאוד מתעצם בי), אבל קשר הירח והשמש, ותנועת האור על פני הירח מרתקים אותי.
צ"ל נפלאה,והממזגת רוח בגשמיות- תיקון טעויות מלמעלה
וואו זה מה שאומר לך חיה
הֵצִיף אוֹתִי בְּעֹנֶג רָב
במיוחד הקטעים שכתבת ופחות הציטוטים
גילויי נאות למרות שחצי ממשפחתי חרדים ובין היתר אלי ישי הוא בן אח של אמא שלי
גדלתי על מסורת של עדת תוניס עם בית הכנסת לפחות עד גיל 13
מצד אחד אני אתיאיסט ורציונל מוחלט ומצד שני אני קורא בהנאה רבה את כתבייך
עת התחלתי לכתוב לפני שנתיים נפחתי יותר לדמיון הרב שנמצא בעומק זיכרוני וישותי אך איני מפרש ונשאר חסר תשובה כששואלים אותי איך פתאום התחלת לכתוב
ובמיוחד כשמדובר על הלחנה כשאני מתחבר לשיר והמנגינה מופיעה בראשי ואני חייב להקליט שאם לא אז אשכח והמנגינה תצלול לתהומות
אני איש טבע לכן אהבתי כל כך את ההרצאה שלך על הירח
כתבתי הרבה על הירח השמש והכוכבים אתן לך רק טעימה קטנה משיר על הירח והשמש שהולחן אך עדיין לא סיימתי את עיבודו
יֶדַע זֶה רוֹאֶה אֶת מִעוּט הַלְּבָנָה כְּחֵלֶק מֵהַתַּהֲלִיךְ הַכּוֹלֵל שֶׁל גְּנִיזַת הָאוֹר הָרִאשׁוֹן.
קִטְרוּגָהּ שֶׁל הַלְּבָנָה מֵפֵר אֶת הַשִּׁוְיוֹן בֵּינָהּ לְבֵין הַחַמָּה וְאֶת הֱיוֹת שְׁנֵי מְלָכִים מְשַׁמְּשִׁים בְּכֶתֶר אֶחָד. הַלְּבָנָה הִתְמַעֲטָה וּמַהוּת גְּאֻלָּתָהּ הִיא תִּקּוּן פְּגִימָתָהּ שֶׁל הַלְּבָנָה וְהַשְׁוָאָתָהּ לַשֶּׁמֶשׁ כְּבַתְּחִלָּה.
השיר מדבר גם על מצב היחסים בין השמש והירח מכיוון אחר
אין בנושאים האלה נכון ולא נכון יש יפה
וכל דבר שנכתב בכל תקופה גם הוא מתייחס לאימונה בימי הדורות השונים הוא יפה
בין מזרח ומערב
ברבי דוד
בין הָעַרְבָּיִים הָיָה אֶתְמוֹל, כְּשֶׁעָלָה יָרֵחַ אֲדַמְדָּם,
וְעַכְשָׁו מוּקְדָּם בַּבֹּקֶר, נִרְאֶה שֶׁהוּא לְגַמְרֵי לָבָן.
אֶתְמוֹל הוּא הָיָה הַרְחֵק, בְּתוֹךְ הַמִּזְרָח,
וְהַיּוֹם בַּמַּעֲרָב כְּמוֹ דָּרוּךְ לַקְּרָב.
שֶׁמֶשׁ ממזרה תָּאִיר עַל פָּנָיו,
מוֹחֶקֶת אֶת צֶבַע לְחַיָּיו.
יוֹדֵעַ הוּא שֶׁבַּמִּשְׂחָק הַזֶּה יַפְסִיד,
גַּם אִם לִפְנֵי כָּל הַכּוֹכָבִים יָעִיד
עַל אַהֲבָתוֹ הַמוּפְלֲאָה לַשֶּׁמֶשׁ,
שֶׁעוֹד זוֹכֵר הוּא אֵיךְ בָּרְחָה לוֹ אֶמֶשׁ.
אַךְ מַה יוּכַל לַעֲשׂוֹת מִלְּבַד לִרְאוֹת,
אֵיךְ כָּל הָעוֹלָם מִתְעוֹרֵר אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לִרְאוֹת.
לֹא אֶת אוֹתָהּ הַלְּבָנָה אֲשֶׁר נָדְדָה שְׁנָתָהּ,
חִכְּתָה כָּךְ לַשֶּׁמֶשׁ, אֶל הָאֹפֶק שָׁקְעָה.
לְאַחַר לַיְלָה שָׁלֵם, פִּתְאוֹם רוֹאָה הַלְּבָנָה,
כָּךְ פִּתְאוֹם בַּמִּזְרָח הָרָחוֹק,לֹא בִּנְתִיבָה,
אֶת הַיָּפָה,הַזּוֹהֶרֶתּ, לְאַחַר לָיְלָה שֶׁל שֵׁינָה,
אֶת הַשֶּׁמֶשׁ הַזּוֹרַחַת מְאִירָה,אוֹתָהּ לֹא רוֹאָה.
גַּם הַתַּרְנְגוֹל יִקְרָא לַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה
בְּנֵי הָאָדָם יִתְעוֹרְרוּ, יַתְחִילוּ אֶת יוֹמָם מֵהַתְּחַלָה.
יִסְגְּדוּ לַשֶּׁמֶשׁ שֶׁמְּאִירָה אֶת יוֹמָם,
אֶת הַיָּרֵחַ כְּבָר שָׁכְחוּ מִזְּמַן.
וְגַם אִם תְּנַסֶּה לְאוֹתֵת, הִנֵּנִי כָּאן,
מְעַטִּים יָשִׂימוּ אֵלֶיהָ אֶת לִבָּם.
וַאֲנִי בֵּין הַמְּעַטִּים, מִסְתַּכֵּל בְּעֶצֶב,
תודה חנהלה אני שמחה ונשמתי רוקדת ומתעופפת יחד עם פסוקי התהילים שצטטת. חיה אסתר
תודה חנהלה אני שמחה ונשמתי רוקדת ומתעופפת יחד עם פסוקי התהילים שצטטת. חיה אסתר
דוד יקר. השיר נהדר. אני מכירה את אלי שי, ואפילו דברתי על ספרו, "משיח של גילוי עריות" ברדיו. אדם מיוחד במינו. והספר אדיר. ערוצי השיר והמוסיקה עמוקים מני פשר. התודעה שלנו מצפינה אינסוף תודעות. בהזדמנות אספר לך כמה דברים על ילדותי, ספרי הראשון, "אבנים רכות" בא משם, זה ספר פרוזה עצוב שמזמן כבר לא מראה מה שאני, אבל אינני מתכחשת לו. אם בא לך, תציץ בבלוג שלי ותעלה את העבודה שלי, "ירח אדום" חיבוק ושוב שנה טובה חיה אסתר.
דוד יקר. השיר נהדר. אני מכירה את אלי שי, ואפילו דברתי על ספרו, "משיח של גילוי עריות" ברדיו. אדם מיוחד במינו. והספר אדיר. ערוצי השיר והמוסיקה עמוקים מני פשר. התודעה שלנו מצפינה אינסוף תודעות. בהזדמנות אספר לך כמה דברים על ילדותי, ספרי הראשון, "אבנים רכות" בא משם, זה ספר פרוזה עצוב שמזמן כבר לא מראה מה שאני, אבל אינני מתכחשת לו. אם בא לך, תציץ בבלוג שלי ותעלה את העבודה שלי, "ירח אדום" חיבוק ושוב שנה טובה חיה אסתר.
סמדר יקרה, אני שמחה שהדברים מרתקים אותך. זה עושה לי טוב, על המושג קורבן, על השעירים, ועל מהות הקורבן במדרש, במקורות השונים בפרט, ועל הקורבניות בכלל, יש לי הרבה מה לומר. אבל לא במסגרת מצומצמת זו.. אני מקווה שאוכל להתפנות, לכתוב את הדברים, ולהשיב לך כראוי. שנה טובה לך סמדר. חיה אסתר
תודה חיה
תודה הכתיבה המאד יפה ומיוחדת שלך
תודה על רוחב ליבך
כַּאֲשֶׁר בַּסּוֹף שֶׁיִּהְיֶה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה
התאים כל כך לעבודה הענקית שעשית בכברי
אכן כבירה העבודה
אני פריק של ירח וכל החודש אני מביט בו
לעמים הוא לצידי לפעמים נגדי אך אנו חיים טוב יחדיו
אני בהתרגשות גדולה מהעבודה שלך כי ירח כזה עוד לא ראיתי
אבל אני מרגיש שהוא ישנו
תיקון טעות לא מדובר באלי שי אלא אלי ישי יור' ש"ס
העבודה שלך הזכירה לי משהו שכתבתי על השמש ב2009 בתחילת כתיבתי עדיין בוסר ללא בדנאות וקריאת ספרי שירה
שיר שנכתב מהמעמקים אליהם כיוונת
שֶׁמֶשׁ יוֹקֶדֶת רוּחַ מְנַשֶּׁבֶת,
אֶרֶץ אַחֶרֶת אֵלָי מְנַגֶּנֶת.
נִיגוּן עַלִּיז לֹא דּוֹמֵעַ,
אַף אֶחָד לֹא שׁוֹמֵעַ.
צִיּוּץ צִפֳּרִים, אֲנָשִׁים מוּזָרִים,
עֵצִים גְּבוֹהִים, יְלָדִים צוֹחֲקִים.
אֶרֶץ אַחֶרֶת, רוּחַ נוֹשֶׁבֶת,
אָרֶץ נוֹשֶׁקֶת, צוֹחֶקֶת.
שֶׁמֶשׁ נוֹשֶׁבֶת, רוּחַ יוֹקֶדֶת,
אֶרֶץ אַחֶרֶת, שֶׁמֶשׁ דּוֹלֶקֶת,
רוֹדֶפֶת אַחֲרַי, כְּמוֹ סֶלַע בָּזֶלֶת.
לַבָּה רוֹתַחַת, כִּמְעַט מִתְנַפַּחַת,
אֵשׁ וְגָפְרִית, מֵהַפַּח אֶל הַפַּחַת.
הָאֲוִיר כָּבֵד וּקְצָת מִתְנַדְנֵד,
תִרְאֶה הַכֹּל, אַל תְּפַחֵד.
שֶׁקֶט נּוֹרָא, כְּמוֹ אַחֲרֵי סְעָרָה,
חֲמָתוֹ שֶׁל מִי מֵהֶם בָּעֲרָה?
עַל גָּב סוּס דָּהֲרָה,
אֶל תְהוֹם אֲרוּרָה,
דֶּרֶךְ שֶׁנִּשְׁבְּרָה.
קְצָת מוּזָר,אוֹחֵז בִּי תּיִמָּהוֹן,
רוֹצֶה לִישׁוֹן.
זָר אֲנִי לְעַצְמִי, מְפָרֵשׁ אֶת חֲלוֹמִי…
חג שמח
חיה אסתר יקרה
את הפוסט שכותרתו מדליקה אקרא בחג (לכשאפנה אשנה ב"ה) 🙂
מאחלת לך שנה נפלאה של המשך יצירה ברוכה
גם לך ריקי יקרה, שתהיה שנה של שמחה בריאות ויצירה חיבוק ואהבה חיה אסתר
דוד יקר השיר מלא תנועה שמחה וריקוד, כוריאוגרפיה של הנפש השמחה. מאוד נהניתי ממנו. חיה אסתר
אז ברוח יפה זו ניגש למלאכת ההכנות כל אחד על דרך כשרונותיו
ושישכנו להם הגפילטא פיש והמפרום יחדיו
שנה כיפית מלאת יצירה חופשית
חיה אסתר שלום,
קראתי ואין טוב מלחזור על דברי חנה: עמוק; חכם ומרתק.
תודה ושנה טובה — צדוק
לצדוק, ברוך הבא לבלוג שלי ותודה על קריאתך החכמה.קראתי עליך בעיתון זמן ירושלים, וכשאתפנה אכנס אליך לבלוג ואקרא. שנה טובה לך גמר חתימה טובה מחיה אסתר