חיה אסתר משוררת, סופרת, ציירת ואמנית מיצב
יוֹנֵק עָסִיס מֵעֶרְיָתִי
אוֹכֵל אֶת שִׁלְיָתִי
מָרוּחַ אֲבָרַי הַפְּנִימִיִּים
נָעַצְתִּי שִׁנַּי
הִנְבַּטְתִּי צִפָּרְנַי בַּאֲשָׁכָיו
הֲלוּם דָּם
מִתַּמֵּר בֵּין יְרֵכַי
שֶׁיְּסַפֵּק אוֹתִי בְּרַעֲבוֹנִי
מַחְלִיק בָּאֲזוֹרִים הָעֲמֻקִּים
תְּשׁוּקוֹת שְׂעִירוֹת
עַגְבוֹתַי מְשׁוֹרְרוֹת חַשְׁמַל
בְּמִקְלְעוֹת הָאַגָּן שׁוֹטְטוּ יְרֵחִים אֲדֻמִּים
שֶׁיִּמְצָא בְּמַעְגַּל הַצִּירִים הַהִתְכַּוְּצֻיּוֹת חִבּוּר בֵּין יָלַדְתִּי נוֹלַדְתִּי
שֶׁיֵּצֵא מֵחַלּוֹנוֹת גּוּפִי יַחְתֹּךְ תַּ'שָּׁמַיִם יְלַקֵּק תַּ'קְּטִיפָה הָרִימוֹנִית
לֵדוֹתַי מְדֻיָּקוֹת לְלֹא חִכּוּךְ וְצַעַר בְּלִי שְׂפָתַיִם קְרוּעוֹת וּתְפָרִים
אִתְּךָ זֶה לֹא יָצָא
חָתַכְתָּ אוֹתִי
נוֹלַדְתָּ בְּלִי עוֹר בָּשָׂר נָא עִם אֶגְרוֹפִים פְּתוּחִים
גִּלִּינוּ אֶת כָּל הָעֲרָיוֹת
פָּתַחְנוּ אֶת כָּל הַפְּתָחִים
חִבַּרְתָּ נְקֻדַּת הַכְּאֵב אֶל עֲטִין הַתַּעֲנוּג
וְהַמָּוֶת גָּסַס בָּלַע לְהִמּוֹג לִשְׁמִי הַמְפֹרָשׁ
שָׁקוּף כָּאֲוִיר
זוֹרֵם כַּמַּיִם
שְׁמֵי שָׁמַיִם
רֵאשִׁית תַּאֲוָתִי
נוֹשֵׂאת אוֹתְךָ בֵּין יְרֵכַי בִּמְעוֹפִי
נוֹשֵׂאת אוֹתְךָ בְּמַקּוֹרִי
צָרִיךְ לְשַׁחְרֵר אֶת הַיִּלּוֹדִים
אֲשַׁחְרֵר אוֹתוֹ שֶׁיְּיַלֵּד עַצְמוֹ
שֶׁיִּטַּלְטֵל
שֶׁיִּתְעַלֵּס עִם הַמּוּזוֹת
שֶׁיִּטָּמַע בַּקּוֹסְמוֹס
מְלֵא עֵינַיִם
הִנַּחְתִּי אוֹתוֹ עַל סֶלַע בּוֹקֵעַ מִבֵּיצָתוֹ
הִנַּחְתִּי לוֹ
מִלְּמַעְלָה אַבִּיט עָלָיו
מֵעֵבֶר זִכְרוֹן אֱנוֹשׁ אַבִּיט עָלָיו
בָּלוּל בִּרְסִיסָיו
צְלִיפַת בְּרָקָיו
דַּם עֵינָיו צוֹבֵעַ תַּ'שֶּׁמֶשׁ
קוֹשֵׁר תַּ'שָּׁמַיִם סְבִיב בִּטְנוֹ
מַדְלִיק עֵינָיו בִּנְשָׁרִים בּוֹעֲרִים
מְנַקֵּר בַּכּוֹכָבִים
מוֹלִיד יְקוּמִים
זוֹלֵל בְּשָׂרָם סוֹבֵא דָּמָם
פּוֹרֵם הַקּוֹסְמוֹס בְּגַלְגַּל הָעַיִן
שָׁמַעְתִּי שֶׁפָּצַח פִּיו וְאָמַר קְוַארְק
וּפִצַּח תַּ'פְּלָנֶטָה וְאָמַר קְוַארְק
וְלָמָּה הוּא קוֹרֵא שׁוּב אִמָּא?
הַלֵּב שֶׁלּוֹ הִתְעוֹרֵר
בַּלֵּב שֶׁלּוֹ מִתַּמְּרִים צְלִילֵי אֵינְסוֹף
וְלָמָּה הוּא קוֹרֵא שׁוּב אִמָּא?
שוב שיר אקסטטי ייצרי מאוד על לידה ושחרור
ללדת ולתת ליילוד ליילד את עצמו- זה סוד המחזוריות המקשרת בין ילד לאמו
ומה עם המין התמידי האינסופי בין בן לאמא? שבשיר?, ומה עם מלא עיניים שבטח את יודעת שהוא כנוי למלאך המוות במקורות שלנו?ועוד ועוד. די, אני לא מתאפקת ומתערבת בינך ובין השיר, עם חיבוק ענק והמון אהבה, חיה אסתר
ומה עם המין התמידי האינסופי בין בן לאמא? שבשיר?, ומה עם מלא עיניים שבטח את יודעת שהוא כנוי למלאך המוות במקורות שלנו?ועוד ועוד. די, אני לא מתאפקת ומתערבת בינך ובין השיר, עם חיבוק ענק והמון אהבה, חיה אסתר
מלא עיניים כולו קליפות קליפות שערות שערות ויש לו עין בלבו , כל מי שרואה אותה נופל ומת- זוהי תמונת השד , קטב מרירי על פי המדרש
ודמות העולל היוצא מירכי אימו אם כך היא די דמונית משהו פראי ייצרי אפל הוא כאילו בוקע מביצה המונחת בהרים כמו גוזל של נשר השירים שלך חיה אסתר לוקחים אל הכוחות הכי ייצריים ובראשיתיים כאילו מדובר בחווה הקדמונית ובנה
אם יש כאן מיניות הריהי קשורה בסמביוזה הזאת בין אם לבנה
לא יודעת אם כיוונתי נכון
זוהי שירה שנוגעת באומץ בטאבו
חנה אשה יקרה. כמה טוב שאת מבינה. לעיתים השירה שלי באה ממקומות קמאיים. ואני מרשה לעצמי.וכן, "מלא העיניים" מככב במדרשים שונים, והוא מיתי אפל, וגח מעמקים. הציטוט שלך מדייק. אני לא פוחדת מהשכבות התת קרקעיות האלה. ונכון, השיר יצא לי, הבטתי באפלות הדמוניות שלי, לא פוחדת ממה שעולה ממני ואפילו אם המראה האפלה נוטפת יצרים קמאים. וגם גאונות ויצירתיות במדע פורצות משם, ראי את השורות האחרונות. תודה לך יקרה על קריאה עמוקה. תענוג לשוחח אתך בנשמה. חיה אסתר
וגם כשקראתי את "לאורה", חשתי לאורך כל הספר את הרטט של השכבות האפלות, ואת עשית זאת בכישרון כל כך גדול. תודה על חוויה מיוחדת במינה שחוויתי. חיה אסתר