חיה אסתר משוררת, סופרת, ציירת ואמנית מיצב
*
הַפַּעַם זֶה נִשְׁבַּר
אֵלַי שׁוּב לֹא תָּבוֹא אַכְזָר
עֲרֵמַת הַכְּאֵב גָּבְהָה מְאֹד
אוּכַל לַעֲבֹר אֶת הַמְּשׂוּכָה עַכְשָׁו
כְּכֹל שֶׁתַּכְבִּיר מִלִּים תְּצַיֵּץ תִּפְעֶה תַּחְמִיא
תֹּאמַר אֲהוּבָתִי שֶׁלִּי
אֵלַי שׁוּב לֹא תָּבוֹא שַׁקְרָן
סְפִינַת חָלָל עֲמוּסַת אַהֲבָה
הַפַּעַם מַשְׁפְּרִיצָה דָּם
שׁוּב לֹא תִּשְׁמַע צִרְחַת חֻבִּי
שׁוּב לֹא תָּטוּס תָּעוּף אִתִּי
לִבִּי שֶׁאֶל לִבְּךָ הִפְלִיג בָּעַר בָּאַהֲבָה
הַלֵּב שֶׁלִּי שֶׁאֶת כֻּלּוֹ נָתַתִּי לְךָ
הַפַּעַם מַנְבִּיעַ דָּם
שׁוּב לֹא אַזְרִיק לְךָ חַשְׁמַל
אֶצְלִי שׁוּב לֹא תִּשְׁאַג עַרְפָּד
שׁוּב לֹא תִּינַק אוֹרַי
יָפְיִי טוּבִי כֻּלִּי
לֹא תָּבוֹא אֶל מְאוֹרַי
לֹא תָּבוֹא חֶשְׁכַתְךָ אֶל מְצוּלוֹת עֵינַי
דַּשְׁדֵּשׁ בַּזֶּבֶל פַּר
נָבִיא כְּאִלּוּ, כְּאִלּוּ רוּחָנִי
הַפַּעַם זֶה סוֹפִי קְלוֹשָׁר
עִנּוּגֶיךָ זִיוּנֶיךָ לִטּוּפֶיך לִקּוּקֶיךָ מְאוּמָה לֹא יוֹעִיל
אֵלַי לֹא תָּבוֹא יוֹתֵר
אַתָּה פָּסֶה
כְּבָר לֹא תָּנִיחַ כַּף יָדְךָ עַל מֶשִׁי רֹךְ שַׁדַּי
לֹא אָחוּשׁ קְדֻשָּׁה אִתְּךָ
בְּשָׂרִי לֹא יִצְרַח בְּךָ מִתַּעֲנוּג
לֹא תִּינַק מִמֶּנִּי סַם חַיִּים
נִשְׁמָתִי בְּחֵיקִי תִּשְׁכַּב לֹא בְּחֵיקְךָ
לֹא תַּחְמֹס נַפְשִׁי
אַנְחָתִי לֹא תִּשְׁבֹּר חֲצִי גּוּפִי
לֹא יִשָּׁאֵר מִמְּךָ זֵכֶר
בְּשָׁרְשֵׁי נִשְׁמָתִי עַנְפֵי גּוּפִי
סַם מְבוּשֶׁיךָ לֹא יִרְבַּץ עוֹד בִּקְרָבַי
זַרְעֲךָ הַמִּתְפַּזֵּר כְּבָר לֹא יַאֲבִיק אוֹתִי
לֹא תָּבוֹא לְהַשְׁקוֹת אוֹתִי כְּמוֹ פֶּרַח בֶּעָצִיץ
אֵינֶנִּי עֲצִיצָהּ אֲנִי עֵץ חַיִּים
לֹא אֶהֱיֶה מֻנַּחַת בְּאֹסֶף הַבֻּבּוֹת בּוּבִּינְקוֹת עַל מַדַּף שַׁיִשׁ בְּלִבְּךָ
לֹא אֶהֱיֶה חֵפֶץ בְּאֹסֶף הַשְּׁקָרִים
לֹא תָּנִיחַ אוֹתִי לְמִשְׁמֶרֶת בַּמַּקְפִּיא
כְּחֹל זָקָן
הַסַּם הַמְמַכֵּר בַּחֲלָצֶיךָ אִבֵּן אֶת נִשְׁמָתְךָ
מָכוּר לְמִין אֶת כֻּלָּן אַתָּה מַסְנִיף
כְּבָר לֹא מַבְחִין בֵּין חַי לְמֵת
אֲפִלּוּ לֹא מַרְגִּישׁ
שׁוּב לֹא תִּסְתַּיֵּד מְסֹאָב בְּתוֹךְ עוֹרְקַי
חֹלִי נִשְׁמָתְךָ לֹא יַעֲכִיר רוּחִי
לֹא תָּבוֹא בְּקִרְבִּי פַּחְדָן
אוֹתִי כְּבָר לֹא תֵּדַע
לֹא אַדְלִיק אַבְעִיר אוֹתְךָ
לֹא אֶתֵּן אֶת חַשְׁמָלַי הָאַדִּירִים
לְפֵרוּר שֶׁאַתָּה מַשְׁלִיךְ אֵלַי
תִּמּוֹג כְּמוֹ הֵד קָלוּשׁ שֶׁנֶּעֱלַם
שׁוּב לֹא תִּזְרֹק עָלַי אַבְנֵי כְּאֵב
מַשְׁפִּיל
מַרְעִיל
מַעֲרֶה אֶרֶס לִמְעָרָתִי
פְּרִי בְּאוּשִׁים נִשְׁפַּךְ כָּאן עַל הַדַּף
וְשׁוּם תְּשׁוּקָה כְּבָר לֹא תּוֹעִיל
הִגִּיעַ הָעֵת נִשְׁבַּר נִשְׁבַּר
שׁוּב לֹא אֶתְעַנֶּה כְּשֶׁאֶרְאֶה אוֹתְךָ זוֹרֵחַ בַּבֹּקֶר לְיַד הַבַּנְק בַּכִּכָּר
נִשְׁלָף מִמִּטָּתָהּ שֶׁל זוֹ אוֹ זוֹ אוֹ זוֹ
שׁוּב לֹא אֶטְעַם עַל קְצֵה לָשׁוֹן וּפֹת קִרְבָה אִינְטִימִיּוּת
פֵּרוּר שֶׁל עֹנֶג הָפַךְ לִי לְרוֹעֵץ
לֹא אֶפְגֹּשׁ אוֹתְךָ פִּתְאוֹם בּוֹעֶרֶת עֵינֶיךָ תָּרוֹת אַחַר אַחֶרֶת
לֹא אֶהֱיֶה אֲבוּקָה מְשׁוֹטֶטֶת
מִיהִי מִי הָאַחֶרֶת?
אוֹי, לְאָן הִגַּעְתִּי?
אִישָׁהּ נִבְגֶּדֶת הִיא אִשָּׁה מֻכָּה
פַּעַם בַּלֵּב פְּעוּרַת פֶּה מֵרֹב הַפְתָּעָה
פַּעַם אֶל הַחֹמֶשׁ מֵהַהִיא שֶׁאַתָּה מַרְגִּישׁ אוֹתָהּ כֹּל כָּךְ אוֹהֵב
פַּעַם בַּשָּׁד מֵהַמְּשׁוֹרֶרֶת
פַּעַם מֵהַתֵּרָפִּיסְטִית הַיְשֵׁר לַבֶּטֶן
פַּעַם בַּטַּבּוּר, הַלֵּב מִתְכַּוֵּץ, מֵאִשְׁתְּךָ
פַּעַם חַבּוּרָה כְּחֻלָּה מֵעַל הָעַיִן מֵהַמּוּסִיקָאִית
וְיֵשׁ לֹא צְפוּיָה בָּרַקָּה, הִיא? זֹּאת? הַמֶּדוּזָה? גַּם אִתָּהּ?
שׂוֹרֵף
צּוֹרֶבֶת הַכְּוִיָּה
רַעַל
מִתְפַּשֵּׁט בְּאֵין קַרְקָעִית הַנֶּפֶשׁ
פּוֹשֶׂה בְּצִנּוֹרוֹת הָעֹנֶג
לא, לֹא אֵצֵא מִדַּעְתִּי
לֹא נִטְרַף לִבִּי
לֹא אֶטְרֹף אֶת בְּשָׂרִי
מַבְחִיל בָּא לִי לְהָקִיא
אָקִיא אוֹתְךָ מִמֶּנִּי
יָבוֹא יוֹמְךָ
אָזוּק מָכוּר
כְּשֶׁהַנָּשִׁים כְּבָר לֹא תִּרְצֶינָה לֹא תִּשְׁעֶינָה לִשְׁקָרֶיךָ
קָמוּל בָּלוּי
תֻּשְׁלַךְ
כְּלִי אֵין חֵפֶץ
אוֹי אֵלִיָּהוּ
שׁוּם אֵל לֹא שׁוֹלֵחַ אֶת הָעוֹרְבִים לָתֵת לְךָ אֹכֶל
עַל סַפְסָל בַּגַּן הַצִּבּוּרִי
עוֹרְבִים פֻּחְלָצִים מְבִיאִים לְךָ פֵּרוּרֵי כְּאִלּוּ
זֹאת צִרְחַת אִשָּׁה
לֶהָבָה
הַתַּעֲנוּג אִתְּךָ כְּבָר לֹא עוֹבֵד עָלַי
יֵשׁ לִי כֹּחַ לִגְמֹר אִתְּךָ
מְנַפְנֶפֶת אוֹתְךָ מִמֶּנִּי קַרְצִיָּה
הַשִּׁיר הַזֶּה מַעֲצִים אוֹתִי
שׁוֹקֵעַ מְפַעְפֵּעַ צָף
הָהּ חוּשִׁים
רַעַל לַמַּרְעִיל
אֵין לְמַטָּה מֵעֹנֶג שֶׁהָפַךְ לְנֶגַע
כַּמָּה קַל כַּמָּה קַל
כַּד הַקִּנְאָה נִשְׁבַּר
יָרְדָה לִי אֶבֶן מֵהַלֵּב
נָפְלָה
אֵיזוֹ הֲקָלָה
אֲוִיר צַח בַּנְּשַׁמָּה
אֲנִי עוֹבֶרֶת בְּטִיסָה אֶת הַמְּשׂוּכָה
חָפְשִׁיָּה פְּרוּעָה שְׂמֵחָה
דָּבָר לֹא יַשְׁבִּית אֶת שִׂמְחָתִי
תִּבְעַר הָאֵשׁ שֶׁלִּי תָּטִיס אוֹתִי
תִּשָּׂא עַצְמָהּ לְמַעְלָה
חיה אסתר
איזה שיר זעם נשי חיה אסתר
מרגישים את האש שלך טסה עפה באוויר כמו אבוקה
אהבתי ,ויש דברים שאקח איתם לדרך כצידה הן כאדם והן כאשה:
"אינני עציצה אני עץ חיים" הללויה
ועוד:
"אשה נבגדת היא אשה מוכה"
אהבתי מאוד מאוד את בית השיר המתאר אמירה זו ומציין את מוקדי הכאב: פעם בלב ופעם בטבור ופעם חבורה כחולה
איזה בית אדיר
וכמה אנרגיה שיחררת בשיר החזק הזה
מונולוג של אשה
מונולוג מהואגינה של הנשמה
חיה אסתר, כתבתי לך תגובה לשיר הזה האם קיבלת אותה?
אם כן אנא מחקי תגובה זו אם לא כתבי לי ואכתוב מחדש
חנה
מוג לב אפילו להזדהות אין לך אומץ.
חנה יקרה לא קבלתי ממך שום תגובה .חוץ מהחידק המזיק שמסתובב במטע ששום דבר חיובי ויצירתי משלו לא קראנו. חוץ מדברי בלע. מחכה לתגובה שלך יקרה חיה אסתר
הנה אני כותבת שוב
משהו במנגנון התגובות משובש
איזה שיר זעם נשי ,חיה אסתר, מרגישים את האש שלך טסה באוויר כמו אבוקה.אהבתי ויש שורות מכוננות בשירךשאקח אותן אתי כצידה לדרך הן חשובות לי הן כאדם והן כאשה:
"אינני עציצה ,אני עץ חיים"
הללויה!
ועוד
"אשה נבגדת היא אשה מוכה"
אהבתי גם את כל בית השיר המרחיב אמירה זו ומתאר את מוקדי הפצע:
פעם בלב, פעם בטבור
ופעם חבורה כחולה
כמה אנרגיה שיחררת בשיר החזק הזה ,שהוא מונולוג נשי מהוואגינה של הנשמה
שבת יפה לך
יקרה אהובה, אכן שחררתי השלתי מעלי השתחררתי. אגב את יעל ישראל הנפלאה שלנו הכרתי בערב שירה בבית פליציה בלומנטל שארגן חיים נגיד. בערב הזה קראתי את השיר.כמובן הפצע הגליד , ולא נשארה אפילו שריטה. אוהבת כל מה שכתבת תחי האמת, יחי החיים. חיה אסתר