אילנה גרף
אמנית, מאיירת, עוסקת קבוע גם בהדפס רשת ותחריט.
מאיירת לספרי ילדים, כריכות ספרים למבוגרים, כרטיסי ברכה וכדומה.
תושבת רחובות. נשואה ואמא לשתי בנות.
השכלה אמנותית: 'המדרשה לאמנות' רמת-השרון.
חברה באגודת המאיירים הישראלית.
מציגה בתערוכות ופרוייקטים מיוחדים, בארץ ובחו"ל.
בסוף 2013 כתבתי ואיירתי ספר ילדים דיגיטאלי משלי, "העדר"
שנמצא גם בתרגומו לאנגלית ברחבי האינטרנט באמזון, ibook של אפל ועוד...
הספר בגירסא העברית שלו נמצא להורדה בחינם למכשירי טאבלט.
כאן:
http://store.heliconbooks.com/?id=bookdetails&fname=flock_heb.epub
אפשר לפנות אלי בקשר לכריכות ספרים וכמובן לצורך איור ספרי ילדים.
אמנות נטו מציירת ומאיירת כל הזמן
חזק הצרוף הדרמתי של קו הטכסט והדמות עם המיגרנה 🙂 כאילו אומרת מילים מילים… נראה לי מהנסים המבורכים של תהליך יצירתי שיודעים לזהות בזמן כולל מעט הנקודות שם מימין
השם של אחת העבודות מהסידרה נקרא באמת "מילים"… חשבתי לקרוא לה כולה כך.
יש הרבה דרמה בקולאז" שלך. האדום מול הלבן והקו של הדמות.
מעניין ויפה.
מסכימה עם דבריה של מירי פליישר. ועוד הייתי אומרת שהמיקום של הטקסט בקולאג" מדוייק. נראה חופשי אך מדוייק. הכל במקום, המשחק של הקו והכתמים, הקו הנעלם.
אילנה, זה יפה. הייתי שמחה לראות עוד מהסדרה.איריס
תודה לכן, אני אעלה בהמשך עוד מהסדרה. ציור אחד השתדך לשיר של שושנה ויג שכתבה לפיו.
"מילים לא עולות לי בראש"- מקסים
תמי תודה גם התגובה בדה-מרקר.
איזה יופי!
תסכול, אכזבה. והצבעים עזים כל כך.
יפה.
למרות האדום לא ראיתי פה מיגרנה אלא שקט והתבוננות אפילו בתוך הבעירה.
כל אחד מפרש כפי שהוא רואה….
ראיתם פעם חתולה? כשהיא מתבוננת בך היא מזיזה את הראש לצדדים, כאילו בוחנת.
גם ברישום הזה יש נטיה לקרא מה הצפינה אילנה בכיתוב שבקולאז". ואז יש שורה שיורדת ולכן מטים את הראש ימינה ויש שורה שעולה לכן מטים את הראש שמאלה ופתאום מסתבר שאילנה השובבה מכריחה אותי לעשות תנועות מצחיקות מול הרישום של האישה שהרקע שלה אדום זנותי.
הגבר המתבונן מבין את הרמז: הוא נידון להבית במבט חתולי, בין אם הוא בן 7 , בין אם הוא בן 77. ואולי כך כלפי כל מתבונן: הבהיה שלנו באובייקטים כולם, כלפי אדם ועולם.
הרקע שלי אדום זנותי?…
אוי וואבוי.
התייחסתי לאדום הלוהט שהוא צבע של פיתוי. לא מעבר לזה.
יוסף, מה שיפה שכל אחד יכול למצוא ביצירת אמנות את מה שהוא רוצה ומשהו מעצמו, לאו דוקא מה שהתכוון היוצר בהכרח… ואם היצירה "מדברת" ונוגעת, אין לי אושר גדול מזה.
נכון. והעבודות אינן משאירות אותך אדיש אין פלא שהן גורמות לכתיבה כמו שעשתה שוש. זסה מאוד יפה שכמה מדיומים של אומנות מגיבים על אותץו נושא. אולי גם ינגנו ציור.
חזק, אילנה.
אני אוהב את האדומים הללו.
יוסי