בננות - בלוגים / / זהו פוסט המאה שאני מעלה וחשבתי לכתוב בו על פרספקטיבה
אחוז בקולמוס
  • צדוק עלון

    נולדתי בירושלים ב – 1954 לאסתר וחביב עלון. אני נשוי לרונית ואב לרות, אֵסי ושירה.

זהו פוסט המאה שאני מעלה וחשבתי לכתוב בו על פרספקטיבה

פרספקטיבה

כשאני משוטט עם כלבתי ברחובותיה של מבשרת אני בדרך כלל מאזין למוזיקה. בתחילה הייתי משתמש באוזניות, אבל מאז גיליתי את הפונקציה "האזן דרך" אני משתמש ברמקול הפנימי.

שמתי לב כי לעתים אנשים שאני עובר לידם מקשיבים למוזיקה הבוקעת מהסמרטפון שלי, ולא אחת מסיבים ראשם ומתבוננים בי בתמיהה.

לפני זמן, בדרכי עם כלבתי, פגשתי שוב את שכני הטוב – פרופסור מהולל באחת מן האוניברסיטאות היוקרתיות במזרח התיכון, וכהרגלנו נעמדנו ושוחחנו על ענייני דיומא (כמובן שטרחתי להשקיט את המוזיקה השמחה שבקעה מהמכשיר). בעתים כאלה, שבהן אני נעמד לזמן מה ומשוחח, כלבתי נוהגת להמתין בסבלנות. אם היא חשה כי השיחה מתארכת, היא כורעת על שתי רגליה הקדמיות, מסיטה מעצמה את ענייני החוץ, ומתמסרת לעולמה הפנימי. עם זאת חובתי לציין כי כאשר אני מפסיק את המוזיקה היא מפנה אלי מבט שואל כאומרת, למה הפסקת? זו מוזיקה נהדרת. עוד חובתי לציין כי בתוך השקט הטמון בהליכות הללו, שבהן כלבתי ואני שרויים בעולם שהפער בו בין פנים לחוץ כמו מתבטל, אני מהרהר בטיבה של המוזיקה ובטיבה של השירה, ובלבי עולה מחשבה כי לכתוב שיר פירושו להתאים את המנגינה שבלבך למנגינת היקום, כשם שלכתוב מנגינה פירושו להתאים את השיר שבלבך לשיר שבו משְׁתורר היקום.

כאשר עמדנו שכני ואני להיפרד, פנה אלי הפרופסור המכובד. "אני חייב לשאול אותך משהו," אמר. "שאל נא ואל תהסס," עניתי לו. והוא המשיך, "תגיד, איך יכול להיות שפעם אתה שומע בטהובן ופעם איזו מוזיקה מזרחית של אהובה עוזרי וכאלה?"

הרהרתי בשאלתו, ועניתי לו כמה תשובות: "אל"ף," אמרתי, "הכלבה שלי אוהבת את זה ואת זה – בעיניה כנראה אלה ואלה דברי אלוהים חיים. בי"ת, אילו לא הייתי אוהב מוזיקה ימתיכונית נהדרת ספק אם הייתי יכול לאהוב בטהובן, וגם ההפך נכון – מי יודע, אילו לא אהבתי את רחמנינוב וברהמס וכאלה ספק אם הייתי אוהב את אביהו מדינה ואת יוני רועה ואת אהובה עוזרי. וגימ"ל, במהלך הטיולים עם הכלבה למדתי איפה יש קליטה טובה יותר של קול המוזיקה, ואיפה יש קליטה טובה יותר של רשת גימ"ל, כך שאני יכול לתמרן. ואומר לך עוד דבר," הוספתי כממתיק סוד, "לפעמים קוראים שירה בקול המוזיקה."

שכני הביט בי בחיוך, טפח על כתפי בחיבה ואמר, "הפרספקטיבה שלך מעניינת." הושטתי יד וליטפתי את כלבתי. "תראה איך היא יושבת וקשובה לעצמה," אמרתי, "אולי גם היא גם מהרהרת על מוזיקה ושירה."

שכני חייך אליי ואמר לי, "תבוא עם אשתך לבקר אותנו. תביאו גם את הכלבה החמודה שלכם."

תגובה אחת

  1. התפעלתי מאוד מפוסט המאה של ידידי מר צדוק עלון. אשרי האדם שליבו רחב ופתוח לבני אדם, לשכנים הבאים ממולו בזמן צעידה, למוסיקה לגוניה השונים ולבעלי החיים. זוהי תכונה נעלה, ואשרי האדם היודע לבטא את הדברים שכתבת. תודה שכיונת אותי לקריאת הפוסט הזה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לצדוק עלון