בננות - בלוגים / / תשמעו סיפור על ביטולו של דו"ח תנועה
אחוז בקולמוס
  • צדוק עלון

    נולדתי בירושלים ב – 1954 לאסתר וחביב עלון. אני נשוי לרונית ואב לרות, אֵסי ושירה.

תשמעו סיפור על ביטולו של דו"ח תנועה

 

תשמעו סיפור על ביטולו של דו"ח תנועה

יום אחד (מזמן) עצרה אותי שוטרת, וזה היה מיד לאחר שפניתי מרחוב הטורים לרחוב יפו הסואן. ביקרתי זה עתה את הוריי שבשכונת "מקור ברוך", והייתי תחת השפעתם המיטיבה, והנה עכשיו עוצרת אותי שוטרת ועוד עם איזה כובע שוטרים קסקט כזה ומפחיד. היא אותתה לי בחשיבות גדולה והורתה לי בדרמטיות מאיימת לעצור את הרכב. כמובן שעצרתי ועד שהיא ניגשה אליי נוצר פקק תנועה רציני מאחוריי, שהרי אי אפשר לעקוף ברחוב יפו. היא ביקשה תעודות וכו', ואמרה לי בסבר פנים חמורות ובלשון מפחידה שעברתי עבֵרה חמורה מאוד ושעונשי יהיה גדול מאוד וכו'. מה היה חטאי? לדבריה, לא נתתי זכות קדימה להולכי רגל במעבר החצייה. וזאת יש לדעת: בסיבוב שבין רחוב הטורים לרחוב יפו ישנו מעבר חצייה ארוך מאוד ואלכסוני מאוד והכול במיקום הבעייתי ליד קופת חולים "מאוחדת". ניסיתי להסביר לה כי אורכו הגדול של מעבר החצייה וכן האלכסון המשונה שלו אפילו אינם מאפשרים לראות את תחילתו, ובאמת לא ראיתי שום הולך רגל. המשכתי ודיברתי על התנועה הרבה באזור, המקשה מאוד להשתלב מרחוב הטורים לרחוב יפו, וציינתי לזכותי כי עצרתי בשלט ה"עצור" וכדומה. שום דבר לא עזר. היא הציגה את העבֵרה כאיום רבתי על האנושות כולה (מקטן ועד גדול) והחלה לרשום לי דו"ח.

בינתיים הפקק מאחוריי השתרך ובטח הגיע עד שער יפו ואף פלש לתחומי הרשות הפלשתינאית, ומכיוון שכך הצעתי לה כי ישלחו לי את הדו"ח לביתי, שהרי אני מעכב את כל התנועה הסואנת. אולם דבר לא עזר. היא רשמה לי הדו"ח, עניין שארך למעלה מעשרים ושלוש דקות, וכל אותה עת הביטה במבט מזרה אימה על נהגים מאחוריי שההינו לצפצף, ואף סימנה להם בידיה כל מיני סימנים תוקפניים.

לאחר ארבע שעות הנייד שלי צלצל ומן העבר השני הייתה משטרת ישראל. ליבי דפק בחוזקה – אולי מתכוונים לעצור אותי? הדובר הציג עצמו בנימוס (סתנ"צ חיים שאול, או שמא תסנ"צ דוד חיים) ושאל אם רשמו לי היום דו"ח. "נכון," עניתי וניסיתי להתחיל ולהצטדק. הוא עצרני מיד ואמר, "תשמע, אני לא מתעניין כרגע אם אתה צודק או לא, אנו עורכים סקר ורוצים לשאול אותך שאלות אחדות." "טוב," הסכמתי, "אבל תדע לך שזה לא הגיוני לעצור את כל התנועה, ו…" וכאן הוא חתך אותי ואמר, "אדוני, הסברתי לך מה המטרה שלי". שתקתי והוא החל שואל כל מיני שאלות כלליות על גילי, עיסוקי ומיני (שאלה תמוהה; החשב הוא שאני נקבה?). הוא הסביר שהסקר הינו בדבר השירות שמעניקה המשטרה לאזרחים ושאלני אם השוטרת שרשמה לי את הדו"ח התייחסה אליי באדיבות יתרה (ניסוח תמוה, ציינתי לעצמי). "כן," עניתי, "אדיבותה הייתה מופלגת אלא שעל הנהגים שנאלצו לעמוד זמן רב וצפצפו היא ממש כעסה." "אדוני," הוא קטע אותי בכעס, "אני שואל איך התייחסה אליך ולא איך התייחסה לאחרים." לבסוף, כשסיים ביקשתי לומר משהו אולם הוא לא איפשר לי אלא עצרני מייד ואמר, "אדוני הסברתי לך אני לא מתעסק אם אתה צודק או לא. שלום." וכאן ללא שום עיכוב הוא טורק לי את הטלפון.

עוד באותו ערב החילותי כותב מכתב למשטרת ישראל בו אני מבהיר שחטאי מזערי לעומת המחדל הזה של קביעת מעבר חצייה אלכסוני וכה ארוך בצומת בעייתי. הצעתי שיחצו את מעבר החצייה לשניים ע"י הוספת אי תנועה קטן (ומייד אומר שבסופו של דבר אכן כך עשו…). טענתי בתוקף שאיני אשם וכי אני מתכוון לעמוד על דעתי, וכדי שלא יחשדו שאני מתקמצן על הכסף הצעתי שאת סכום הקנס אתרום לאגודת חסד. עודי כותב את המכתב והנייד שלי מצלצל והפעם על הקו סנצ"מ דוד יאיר (או שמא צנס"מ יאיר משה). הוא ביקש לדעת אם התקשרו אליי במסגרת הסקר ואם השואל היה אדיב. למען האמת התחלתי לחשוד שאחריו יתקשר אלי עוד איזה חנצ"נ וישאל אותי האם התייחס אליי יפה מי שערך סקר על מי שערך סקר על התייחסותה של השוטרת אלי… אבל כאן ציפתה לי הפתעה. השואל הודיעני כי הם בדקו את עברי ולאור זאת הם מציעים לי לכתוב מכתב בקשה לביטול התלונה; הם ישמחו לבטלה. שמחתי מאוד וסיפרתי לו שבדיוק אני עומד לסיים את המכתב. "תכתוב," הוא פקד עליי, "שאתה מצטער ומתנצל ושבעתיד תנהג בייתר זהירות." "רגע," עצרתי אותו, "אני איני חושב שטעיתי, אני חושב שהוכשלתי." "תגיד לי," צעק עליי, "אתה רוצה שנבטל לך את הקנס או לא?" מכיוון שאני איש של עקרונות (שמבין שבאופן עקרוני אין עקרונות) אמרתי לו שאשקול הדבר. "תודה," אמר, וטרק לי את הטלפון.

אתוודה שלא יכולתי בשום אופן להודות שביצעתי עבֵרה (והלא באמת לא ראיתי את הולך הרגל שהוריד רגלו לכביש במרחק כה גדול ממני). שלחתי איפוא את המכתב בנוסחו המקורי.

לא חלף יום יום והתקשר לי שוב הסנצ"ם. "לא אמרתי לך לכתוב שאתה מצטער ומתנצל על העבֵרה?" צעק, "תגיד לי אתה באמת חושב שיבטלו לך את הדו"ח כאשר אתה מאשים את המשטרה. אתה רוצה שהמשטרה תודה שהיא טעתה? אין לך שכל בקודקוד?" אני מיהרתי להגן על עצמי והסברתי לו שהודאה מן הסוג שהוא מבקש בתמורה לביטול הדו"ח היא בבחינת עשיית שקר בנפשי. "אני מכיר אנשים כמוך," התפרץ לדבריי (והיה נדמה לי שהתגנבה לדבריו נימה של זלזול), "תעשה מה שאני אומר לך וזהו!" מכיוון שהתעקשתי עוד ועוד הסנצ"ם שינה טקטיקה. "תראה," אמר, "אני צנס"ם במשטרה כבר שלושים שנה, ואני רואה שאתה טיפוס קשה. יש לך איזה חבר, איזה מישהו מוכר שאפשר לדבר איתו? יש לך איזה מישהו שעובד במשטרה?"

מזלי שנזכרתי שלאימי יש דודה שהבת של השכנה של אותה דודה נשואה למישהו שאחיו, שלמה יוסף, עובד במשטרה, והוא עורך דין. שלמה יוסף הזה מכירני היטב, שכן פעם סייעתי בידו כשנתקע עם רכבו (כלומר, הסכמתי לנדב לו כבֵּלים שיוכל להתניע את רכבו באמצעות רכבי, ובתוך כך נתפתחה שיחה שהבהירה לשנינו – עד כמה שהדבר תמוה – שאנו אמורים להכיר האחד את משנהו). "כן," שמחתי להשיב לו ולמסור לו את פרטיו של אותו שלמה יוסף. "מצויין," אמר (ואני חשתי כיצד מן העבר השני של הקו הוא משבח את עצמו על שעלה בידו שלל זה), וכאן הוא טורק לי את הטלפון.

בדיוק לאחר חמש דקות מתקשר אותו עו"ד שלמה יוסף ופותח עימי בשיחה חביבה על מהות הקיום ויפי הבריאה. לאחר מכן הוא מספר לי עד כמה הוא זוכר את העזרה שעזרתי בידיו וכמה הוא מודה לי (ובינתיים, כך סיפר, הוא התקדם בעבודה ועתה המשטרה מעמידה לרשותו רכב). ומייד הוא מספר לי שפנו אליו בכדי לשכנעני שהמשטרה תשמח לבטל הדו"ח לו רק אודה ואתנצל. לזכותו של שלמה יוסף הזה אומר כי הוא איש פיקח שמהר מאוד הבין את העניין, ואז הוא אומר לי, "אתה יודע מה, אני אנסח משהו מעורפל שיתיישב עם כל הצדדים ואתה רק תחתום." "מצויין," עניתי, "תשלח לי הניסוח לעיוני ואני אחתום." "תשמע, חבל על הזמן," קוטע אותי שלמה יוסף, "אני עכשיו מפקסס לך טופס ריק, ואתה רק תחתום, אני אעביר לך העתק, אל תדאג."

כמובן ששמחתי להסכים. וכך היה.

אלא שכשהגיע הטופס שמילא אותו שלמה יוסף זה היה כבר אחרי שקיבלתי אישור מהמשטרה שהקנס בוטל, וכשעיינתי בטופס שמילא בשמי כבר לא היה איכפת לי שלעולם לא הייתי חותם על מסמך כזה, שכן אותו שלמה יוסף הציג אותי כשלומיאל גדול (שלא לומר כאידיוט מושלם) המתנצל על העבֵרה שעשה ועוד ועוד כהנה וכהנה…

ובאמת, אסיים במה ששמתי בסוגריים לעיל. לפני ימים נסעתי שוב, כדרכי, לבקר את הוריי. כשקרוב הייתי להצטלבות הרחובות האלה, רחוב הטורים ורחוב יפו, הרהרתי שכאילו הרחובות הללו וההצטלבות עצמה – כאן הם עוד מששת ימים בראשית.  ושמחתי – כמה טוב שאלוהים זיכה את הוריי בהוויה הקיימת בעולמנו עוד מששת ימי בראשית. והנה בעודי מהרהר בכך ראיתי שהמשטרה קיבלה את המלצתי והם חצו לשניים את מעבר החצייה (הוסיפו באמצעו אי תנועה קטן); שמחתי לספר זאת באותו ערב להוריי, שביושבם סמוכים זה לזה הסכימו עימי בחביבות רבה. לאחר ששוחחנו – הוריי ואני – ולאחר שנעתרתי להפצרותיהם שאוכל ואשתה מכול הטוב שהשפיעו עליי, יצאתי מהם בהרגשה טובה. וכך בהיותי תחת השפעתם המיטיבה ראיתי מרחוק כובע שוטרים קסקט מפחיד כזה על ראשה של שוטרת, אלא שהייתי בטוח כי לא אני ולא נהגים אחרים ניכשל בהצטלבות של רחוב הטורים עם רחוב יפו.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לצדוק עלון