אחוז בקולמוס כותב
נדנדה
רָאִיתִי אֶת הַיְּלָדִים מִתְנַדְנְדִים בְּנַדְנֵדָה, וְהֵם מְבַקְּשִׁים יוֹתֵר; מַהֵר יוֹתֵר, גָּבוֹהַּ יוֹתֵר, חָזָק יוֹתֵר וְעוֹד יוֹתֵר. רוֹאֶה אֲנִי כֵּיצַד מִתְנַדְנְדִים הֵם – הִנֵּה גּוּפָם מוֹבִיל אֶת נַפְשָׁם וְהִנֵּה נַפְשָׁם מוֹבִילָה אֶת גּוּפָם, עַד הִתְכַּנְּסוּת גּוּף וְנֶפֶשׁ לִידֵי נְקֻדָּה אַחַת, עַד אֵין חַיִץ בֵּין גּוּפָם לְבֵין נַפְשָׁם, עַד אֵין חַיִץ בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם.
אֲנַחְנוּ הַמְּבֻגָּרִים לֹא נוּכַל לָתֵת לְעַצְמֵנוּ לְהִתְנַדְנֵד בִּמְהִירוּת שֶׁכָּזוֹ וּבְכֹחַ שֶׁכָּזֶה. נַדְנְדַת-הַחַיִּים מְבִיאָה אוֹתָנוּ לִידֵי תּוֹדָעַת מֻגְבָּלוּתֵנוּ עַד כִּי רַב הַמֶּרְחָק בֵּין גּוּפֵנוּ וְנַפְשֵׁנוּ, עַד כִּי דַּל כֹּחָהּ שֶׁל הַנַּדְנֵדָה שֶׁבְּגַן הַמִּשְׂחָקִים בְּאִחוּי הַחַיִץ.
רָאִיתִי אֶת הַיְּלָדִים מִתְנַדְנְדִים בְּנַדְנֵדָה, וְהֵם מְבַקְּשִׁים יוֹתֵר; מַהֵר יוֹתֵר, גָּבוֹהַּ יוֹתֵר, חָזָק יוֹתֵר וְעוֹד יוֹתֵר. רוֹאֶה אֲנִי כֵּיצַד מִתְנַדְנְדִים הֵם – הִנֵּה גּוּפָם מוֹבִיל אֶת נַפְשָׁם וְהִנֵּה נַפְשָׁם מוֹבִילָה אֶת גּוּפָם, עַד הִתְכַּנְּסוּת גּוּף וְנֶפֶשׁ לִידֵי נְקֻדָּה אַחַת, עַד אֵין חַיִץ בֵּין גּוּפָם לְבֵין נַפְשָׁם, עַד אֵין חַיִץ בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם.
מעניין וחכם וכל כך נכון. ובכלל, אצל ילדים הנפש והגוף כל כך מחוברים. הלוואי עליי.
איריס הי,
תודה. הלוואי על כולנו…
ד"ש — צדוק
הנה, הסתכלות מהימנה. ילדים על הנדנדה – רוחם חופשית עפה בחלל. אמונתם שלמה: הם עוד יעופו. ( מי יודע? אולי באמת יהיה מהם נוסע חלל – עד למארס, לשבילי החלב, אם לא יותר). רוחם חופשית: רק אנו, המבוגרים, יודעים שהחיים עשויים מגבלות. הילד רוצה לעוף, מקווה: אנו, המבוגרים למדנו את גבולות כוחותינו ואפשרויותינו. מה חבל! מה עצוב! רוצים גם אנו לעוף – או לפחות להניף קצת את הילדים מאחור, שלא יחדלו מתקוותם.
משה שלום,
תודה חמה על קריאתך ותגובתך היפה, וכה נכון שרוצים אנו לסייע לילדינו שימשיכו להתנדנד ולעוף בלא שתקוותם תיפגם ע"י ידיעת המוגבלות.
שבת שלום — צדוק
כתבת מאד יפה משה, על ההבחנה היפה של צדוק.
הבחירה לכתוב את הדברים בשורות ארוכות כמו בפרוזה, אך לנקד אותן כמו שירה, היא בחירה נכונה.
אם זה היה "רק" שיר, אזי החלק האחרון היה מיותר. אך מכיוון שזה דבר הגות פיוטי, החלק האחרון (על המבוגרים) נמצא במקום הנכון.
גיורא הי,
תודה. תמיד נעים לקרוא את דבריך.
ד"ש — צדוק
פילוסוף אתה בכל רמך אבריך
נכון הילדים מתאחדים בגופם ונפשם בנדנוד הרצוף עד כי לא מרגישים איך היה
וכך הזמן חולף ואנו חשים
אֲנַחְנוּ הַמְּבֻגָּרִים לֹא נוּכַל לָתֵת לְעַצְמֵנוּ לְהִתְנַדְנֵד בִּמְהִירוּת שֶׁכָּזוֹ וּבְכֹחַ שֶׁכָּזֶה. נַדְנְדַת-הַחַיִּים מְבִיאָה אוֹתָנוּ לִידֵי תּוֹדָעַת מֻגְבָּלוּתֵנוּ
אך גם מביאים אותנו לתודעה גדולה יותר של חיינו
הרי אומרים על מי שעבר חמישים
״אם לא מתעורר כל יום אם כאב כלשהו(יכול להיות אף מיחוש קל שבקלים)״
משמע אינו חי
בעזרת הפער בן הגוף לנפש נהדיר את נפשינו ונעריך כל יום את בריאות גופינו שהרי דבר זה אינו מובן מאליו
דוד הי,
תודה. שנמשיך להתנדנד עם זכרונות נדנדת הילדות.
ד"ש ושבת שלום — צדוק
יפה ,הגותי ופיוטי הקצרצר הזה ונוסק למעלה
נכדתי חטפה מכה בחוליות הצוואר מנדנדה ושכבה (לפני חודש) עשרה ימים בבית החולים ,כדי להחזיר את החוליה שזזה
כמה תפילות , צדוק
יש להם לקטנים מלאך שומר בגלל התעוזה פורצת המחסומים הזאת
התמימות לפעמים שומרת עליהם
שבת המלכה לך צדוק
ושוב
הנדנדה כמשל
חנה הי,
תודה. מקווה שהכול בטוב עם הנכדה.
בהקשר הרחב, אכן שומר פתאים השם והלוואי וימשיך לשמור על כול המתנדנדים היפים והיקרים של כולנו.
שבת שלום,
צדוק
וואו חנה, אני מקווה שהכל בסדר. זה מ פ ח י ד!!!
ברוך השם הרבה תפילות והן נענו
הילדה בסדר, תודה להתענינותך ,רקפת יקרה
צריך לשמור היטב על הילדים הם אוהבים להדהיר את הנדנדות למעלה ורחוק
צריך לפקוח עליהם אלף עיניים כשלוקחים אותם לגן שעשועים
חודש טוב לכולנו
שיחזור תגובה שהתעופפה (?):
"עד התכנסות גוף ונפש לידי נקודה" – יפה, מרוכז ותמציתי ובעיניי – ליבת השיר. הייתי מוותרת על ההרחבה "עד אין חיץ…" שבהמשך. אבל, זאת אני :). שבת שלום, צדוק.
תלמה הי,
תודה. אני מבין את הערתך, שמזכירה לי את המכשלות הגדולות הניצבות בפני מי שכותב: האחת – יש נטייה להתנשא על-פני המציאות (אולי בגלל יופי מסויים שנחשף עם השפה); השנייה – יש נטייה להתפעל מן השפה ויותר להתעסק בה מאשר במה שהיא אמורה לתאר; והשלישית – יש נטייה לכותב להסביר לעצמו ולנהל שקלא וטריא עם עצמו בכתביו (ובעצם "להתנדנד"…).
צריך להישמר מממכשלות אלו…
שבת שלום ותמיד טוב לשמוע ממך — צדוק
מעניין… גם משה העלה שיר-תרגום שלו על נדנדה לא מזמן…
אהבתי את השיר, מעבר להיותו הגותי, משהו בתנועה של הנפש והגוף, מעלה מטה, הוא קסום. השיר מפריד ומאחד אותם.
רקפת הי,
תודה על הדברים (כולנו התנדנדנו בגן השעשועים על אותה נדנדה…) — צדוק
כל כך מדויק צדוק
הגדרה מקורית של מהי ילדות ומהי בגרות ומה ההבדל ביניהם
ריקי הי,
תודה על המילים הקולעות — צדוק