לָלֶכֶת עִמּוֹ שְׁלוּב זְרוֹעַ
זֶה הַלַּיְלָה עָשָׂה אֲדֹנָי
לְהַבְדִּילוֹ מִן הַיּוֹם,
אֲנִי מִתְקַדֵּם
וְהַיּוֹם וְהַלַּיְלָה בִּמְקוֹמָם,
עֻבְדָּה שֶׁבִּי חָלִים שִׁנּוּיִים וְלֹא בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה
הֵם נִשְׁאָרִים תָּמִיד אוֹתוֹ הַדָּבָר.
יֵשׁ הַרְבֵּה יָמִים וְהַרְבֵּה לֵילוֹת
כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה עֵצִים וְהַרְבֵּה רְוָחִים
בַּשְּׂדֵרוֹת שֶׁבְּצִדֵּי הַדְּרָכִים
וַאֲנִי חוֹלֵף –
פַּעַם עַל פְּנֵי הַיּוֹם
וּפַעַם עַל פְּנֵי הַלַּיְלָה
וְרוֹאֶה –
פַּעַם אֶת צַד הָרִבּוּי שֶׁבְּצִבְעוֹנִיּוּת הַיּוֹם
וּפַעַם אֶת צַד הָאַחְדוּת שֶׁבְּשֶׁקֶט הַלַּיְלָה.
בַּלַּיְלָה שֶׁקֶט הַלַּיְלָה הַחִיצוֹנִי
וְהַשֶּׁקֶט הַפְּנִימִי שֶׁבַּנֶּפֶשׁ
שׁוֹתְקִים זֶה לַזֶּה
וּמְלַוִּים יַחְדָּו אֶת שֶׁקֶט הַזְּרִימָה
עַד בּוֹאוֹ שֶׁל הַיּוֹם.
זֶה הַלַּיְלָה עָשָׂה אֲדֹנָי
לָלֶכֶת עִמּוֹ שְׁלוּב-זְרוֹעַ
וְלִתֵּן בְּיָדְךָ סִפֵּק.
כה ענוג הוא הלילה שלך, חבל שלא קראתי את השיר לפני שהלכתי לישון, אולי הייתי זוכה בשינה ארוכה יותר לפני בואו של היום והספק המתמיד מה נכון לו, תרתי משמע.
ענת בוקר טוב,
מן השעה המצויינת בצד תגובתך (שנכנסה כיאה לה ללא כול צורך באישור…) אני לומד על אופן בקיעתו של יומך מן הלילה…
תודה והלוואי שהספק יסייע בידינו ללכת עם הלילה שלובי זרוע.
צדוק
בוקר טוב לצדוק ואורחיו.
יש משמעות רבה לסוף השיר –
"לָלֶכֶת עִמּוֹ שְׁלוּב-זְרוֹעַ
וְלִתֵּן בְּיָדְךָ סִפֵּק."
הדגש שלך הוא על להספיק, למצות את יחודו וממשותו של הלילה, אולי גם להרגיש את הסָפֵק שבמהותו החלומית, ע"י קבלת הניגוד שבינו לבין היום. שיר חכם.
רוחה הי,
היה לי נעים לקרוא את קריאתך היפה והמעוררת מחשבה.
צדוק
הלוואי נקבל באהבה את זרם החיים בתודעה נינוחה כזו, צדוק….
הלוואי ונקבל באהבה את השמש והירח כחברים למסע החיים כמו בשיר שלך…
תמי הי,
יפות ברכותייך כיצירותייך.
תודה והלוואי — צדוק
אהבתי את צבעוניות היום ואת אחדות השקט של הלילה
האם זה לא יופיו של אדוני אחדות הריבויים
שיר נוגע בנשמה צדוק
חנה הי,
כתמיד אומר שתמיד מילותייך גם קלועות וגם קולעות.
תודה — צדוק
זו הגרסה שלך לדברי הרקליטוס
Panta Rhei
יפה.
גיורא הי,
דווקא בשל אחדות הניגודים והזרימה ההדדית ביניהם אני אומר לדבריך "הן" ולא משהו אחר…
תודה ותמיד נעים לשמוע ממך — צדוק