אחוז בקולמוס כותב
תשמעו סיפור על טלפונים בעבודה ועל שמות שאינך יודע אם של איש הם או של אישה
לפני ימים אחדים צלצל הטלפון במשרדי (מספר חסום). הרמתי את השפופרת ומיד צרחו עלי בקול גס – אדוני, תרד מייד מן הקו. טוב, עניתי, והנחתי את השפורפרת על כנה.
זה הזכיר לי משהו שקרה די מזמן…
יום אחד השאירו לי פתק בעבודה, להתקשר לחיים יעקב טלפון כך וכך. אני שלא ידעתי מיהו ומהיכן הוא, התקשרתי מיד. שלום, אמרתי, אפשר בבקשה לדבר עם חיים יעקב? היא איננה – הייתה התשובה. לא הספקתי להתעשת ולבקש רגע הסבר, וכבר סגרו לי הטלפון. חשבתי לעצמי איזה שם זה לאישה, אבל פטרתי את עצמי במחשבה שהיום כול שם הוא טוב לאיש ו\או לאישה.
לאחר כשעה התקשרתי שוב והפעם החלטתי לרדת לשורש העניין. שלום, אמרתי. שלום, ענה לי קול גברי גס. חיים יעקב התקשרה אלי, המשכתי, והשאירה הודעה, אני התקשרתי לפני שעה והיא לא הייתה. האיש בטלפון התפרץ לתוך דבריי ואמר – תגיד לי אתה אידיוט, אתה מכיר אישה בשם חיים יעקב, אני הוא חיים יעקב.
הייתי בתדהמה, איך הצלחתי לבלבל את עצמי ולחשוב שחיים יעקב זו אישה?
תגיד לי, אמרתי לו, אז למה אמרו לי שהיא איננה? אתה לא יודע איך זה כאן במשרדים האלה, הוא ענה לי בקולו הגס והמשיך – הטלפון מצלצל, מרימים, אומרים הוא איננו או היא איננה וסוגרים, לא שומעים ולא מתעניינים, ותגיד תודה שגם אני לא אמרתי היא איננה. שלום לך. וכאן הוא טרק לי את הטלפון.
עד היום אינני יודע מה רצה אותו חיים יעקב; שמא חיים יעקב זה התקשר אלי לפני ימים אחדים וצרח עלי – אדוני תרד מייד מן הקו?
חיים יעקב כמשל
אי אפשר באמת לדעת מיהו מי
והתקשורת קצת משובשת
אכן המציאות הזויה לפעמים יותר מהספרות
שבוע טוב צדוק
חנה הי,
לפעמים אני חושב שמוטלת עלינו כעין חובה לצמצם את הפער הזה בין המציאות לבין הדיבור אודותיה.
תודה — כתמיד דברייך מעוררי מחשבה.
צדוק
צחקתי והצטערתי בעת ובעונה אחת.
צחקתי, כי היטבת לתאר את הסיטואציה המשעשעת אבל הצטערתי לא רק על חוסר התקשורת אלא בעיקר על חוסר העניין בתקשורת. ולכן כשאני מדברת על מהפכה חברתית אני אומרת שיש צורך ביותר משינויים בתפיסה הכלכלית אלא גם, אם לא בעיקר, שינויים בדפוסי התנהגות.
אגב, ברשימות הילדים כותבות המורות ליד כל שם אם זה בן או בת.
רקפת הי,
שמחה וצער — כול אחד לחוד ובעיקר שניהם ביחד כאגודה אחת…
תודה על הדברים ועל ההקשרים — צדוק
העידן הדיגיטלי גרם לרבים מאיתנו לאבד את היכולת להקשיב. אנחנו כל הזמן לוחציםenter
גיורא הי,
ואצלי העניין אולי יותר מסובך — אני לוחץ ENTER וחושב שעניתי לטלפון…
תודה — צדוק
צדוק ידידי,
כרגיל, נעים לפגוש בך.
שמע,
ואני עדיין ילד. הייתי יורד מהשוק הביתה לנחלת אחים. הימים, ימים אחדים אחרי מלחמת השחרור. מול חנות הווילונות של בקשי הייתה עומדת אשה בפתח ביתה, מנגבת ידיה מעבודות הבית. בדיוק עבר שם הדוור ושאל "אדון יעקב בבית?", "הוא איננו" ענתה. "מתי יחזור?" שאל הדוור.
"הוא מת… במלחמה" אמרה האשה. עמדו השניים זו מול זה ולא ידעו מה לעשות. ואני מרוב חרדה רצתי הביתה. מאז כל פעם שאני עובר שם (אחת לשנה בערך) עולה הסיפור בזכרוני.
שלמה הי,
סיפור שנוגע בנימות הנפש — תכנס אותם; קראתי כמה מהם והם יפים.
ד"ש — צדוק
הי צדוק, נורא מצחיק.
אני קצת סובלת מהבעיה, אני נשואה לגבר ששמו סורין. כל הזמן מתקשרים אלי הביתה, אנשי\ות שיווק, אני עונה ואז אומרים לי "שלום סורין, את מעוניינת….". ברוב הפעמים אני לא מתקנת אותם ומתחזה לסורין.
אורנה הי,
טוב לשמוע ממך. באמת זו בעייה עם שמות כאלה (אבל זו לא בעייה שיש בעייה נחמדה כזו..).
תודה — צדוק
היי צדוק
סיפור ענק, אתה הגיבור, זה גם היה קורה לי לקבל מה שאומרים חיים זאת בחורה???? כן, אפ אומרים לי אז כן
נפלא
להתראות טובה
טובה הי,
אני מבין את דברייך, שהרי זה קרה גם לי…
תודה ושבוע טוב — צדוק
אהבתי 🙂
אבנר הי,
תודה.
חתימה טובה — צדוק