אחוז בקולמוס כותב
בְּדִיקוֹת תְּקוּפָתִיּוֹת
אֲנִי
פּוֹסֵעַ עַל הַהֲלִיכוֹן
שְׂמֹאלִי מְחֻבֶּרֶת
לִרְצוּעוֹת
נַעֲרָה בְּחָלוּק לָבָן
הַזְּכוּרָה לִי מִשָּׁנִים עָבָרוּ
בּוֹדֶקֶת
אֶת לַחַץ הַדָּם
הַבּוֹקֵעַ מִלִּבִּי
הִיא מַתְרִיעָה בְּפָנַי
הַקֶּצֶב מִתְגַּבֵּר עַכְשָׁו
אֲנִי מַמְתִּין לַשִּׁנּוּי
ולִבִּי מֵאִיץ יֶתֶר עַל הַמִּדָּה
מִתְרַגֵּשׁ לִקְרָאתוֹ
אִם מְדֹרָג יִהְיֶה אוֹ פִּתְאֹמִי
אֲנִי מַסִיחַ דַּעְתִּי בִּמְכֻוָּן
לִפְסֹחַ עַל הַחֲשָׁשׁ
הַנַּעֲרָה מְנַפַּחַת אֶת הַמַּכְשִׁיר
וַאֲנִי חָשׁ כֵּיצַד
מִתְהַדְּקוֹת וְהוֹלְכוֹת
הָרְצוּעוֹת עַל זְרוֹעִי
וְקָרוֹב לְלִבִּי
אָבִי מְלַפֵּף וְכוֹרֵךְ
אֶת רְצוּעוֹת הַתְּפִלִּין
עַל שְׂמֹאלִי
יפה האנלוגיה בשירך צדוק בשתיהן נבדק מצבו של הלב
חנה שלום,
יפים דברייך (אני קורא את תגובותייך בבלוגים השונים ומופתע מהניתוחים הנהירים והיפים שלך ומהיקפם).
תודה — צדוק
איכשהו צדוק מצאתי דמיון פואטי בין השיר הזה לשיריו של גיורא פישר. הייתכן או שמא רק תעתועי דמיון על הבוקר?! מכל מקום קבל זאת כמחמאה. אני אוהבת אצל שניכם את המעבר המדורג מההוויה הקונקרטית לזו שמעל – בנפש פנימה העושה את הקפיצה אל שמעבר לבדיקה ולתקופתיות.
ענת הי,
תודה. אני אוהב את שיריו של גיורא בשל הראשוניות שבהם החפה מגורמים זרים, ובשל חווית הקיום המועברת בהם.
ראי תגובתו למטה, ואפשר שהוא היה לפניי בבדיקות…
ד"ש — צדוק
מרגשת ההקבלה כל כך, וציורית. תמיד הזכרונות שלך מרגשים אותי, ואני עוד כותבת משהו עכשיו בשבח השכחה. את שלך אסור לשכוח.
איריס הי,
תודה. זכרונות ושכחה בעיניי מבטאים את תמהיל חיינו.
בספר "בהמולת היום והלילה אני שוכח וזוכר" ישנו שיר ארוך (מאוד, כי יש הרבה דברים שאנו שוכחים וזוכרים), שממנו אצטט רק שורות אחדות:
אֲנִי שׁוֹכֵחַ וְזוֹכֵר
אֲנִי שׁוֹכֵחַ
אֲנִי שׁוֹכֵחַ מְקוֹמוֹת
וַאֲנִי שׁוֹכֵחַ שֵׁמוֹת
אֲנִי שׁוֹכֵחַ יָמִים
וַאֲנִי שׁוֹכֵחַ לֵילוֹת
……
וַאֲנִי שׁוֹכֵחַ שֶׁפַּעַם חָשַׁבְתִּי
שֶׁלֹּא אֶשְׁכַּח אַף-פַּעַם.
….
אֲנִי שׁוֹכֵחַ כָּל הַזְּמַן
אֲנִי שׁוֹכֵחַ אֵרוּעִים
אֲנִי שׁוֹכֵחַ אֵיךְ אֵרוּעִים
הָפְכוּ לְזִכְרוֹנוֹת
וַאֲנִי שׁוֹכֵחַ זִכְרוֹנוֹת שֶׁל אֵרוּעִים
אֲנִי שׁוֹכֵחַ עוֹד הַרְבֵּה
דְּבָרִים שֶׁאֵינֶנִּי זוֹכֵר כְּעֵת
אֲנִי שׁוֹכֵחַ בִּגְלַל שֶׁהַזְּמַן עוֹבֵר
וַאֲנִי שׁוֹכֵחַ שֶׁהַזְּמַן עוֹבֵר.
אֲנִי שׁוֹכֵחַ אֶת הַמִּזְמוֹרִים שֶׁהָיוּ
הַלְּוִיִּים אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ
אֲנִי שׁוֹכֵחַ אֶת פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ
אֲנִי שׁוֹכֵחַ אֵיךְ יַלְדוּתִי הָיוּ
מְטַפְּסוֹת עַל גַּבִּי
אֲנִי שׁוֹכֵחַ אֵיךְ נִרְאֵית לִפְנֵי שָׁנָה
וַאֲנִי שׁוֹכֵחַ שֶׁהֶעָתִיד אֵינוֹ אֶלָּא
זִכְרוֹן הֶעָבָר.
אֲנִי שׁוֹכֵחַ לִפְעָמִים אֶת עַצְמִי
וַאֲנִי שׁוֹקֵעַ בְּזִכְרוֹנוֹת
….
זִכְרוֹנוֹת שֶׁל יָמִים
וְזִכְרוֹנוֹת שֶׁל לֵילוֹת
וַאֲנִי זוֹכֵר לֵילוֹת הַרְבֵּה
שֶׁאֵינִי זוֹכֵר מֵהֶם כְּלוּם.
לִפְעָמִים אֲנִי שׁוֹכֵחַ אֶת עַצְמִי
וְשׁוֹקֵעַ בְּזִכְרוֹנוֹת
זִכְרוֹנוֹת עַל אוֹדוֹת דְּבָרִים
וְזִכְרוֹנוֹת עַל אוֹדוֹת זִכְרוֹנוֹת
שֶׁל דְּבָרִים
וְכָךְ הָלְאָה וְחוֹזֵר חָלִילָה וְעַד מָתַי
לִפְעָמִים
אֲנִי שׁוֹכֵחַ אֶת עַצְמִי וְשׁוֹקֵעַ
בְּזִכְרוֹנוֹת עַל אוֹדוֹת חֲלוֹמוֹת
וְלִפְעָמִים, כְּמוֹ עַכְשָׁו,
אֲנִי שׁוֹכֵחַ אֶת עַצְמִי וְשׁוֹקֵעַ
בַּחֲלוֹמוֹת עַל אוֹדוֹת זִכְרוֹנוֹת.
אֲנִי שׁוֹכֵחַ וְנִזְכַּר חֲלִיפוֹת
(וּמַסְכִּים וְלֹא מַסְכִּים חֲלִיפוֹת)
שֶׁזִּכְרוֹנוֹת נוֹעֲדוּ לְהִשָּׁכַח
וּמִי מֵהֵם שֶׁלֹּא יִשָּׁכַח הַיּוֹם
אוּלַי יִשָּׁכַח מָחָר,
וַאֲנִי שׁוֹכֵחַ וְנִזְכַּר חֲלִיפוֹת
שֶׁגַּם אִם שָׁכַחְתִּי הַיּוֹם –
זִכְרוֹנוֹת אֵינָם יְכוֹלִים לְהִשָּׁכַח
כִּי הֵם מְסֻמָּנִים כֻּלָּם עַל פְּנֵי גּוּפִי;
בְּפָנַי, בִּזְרוֹעוֹתַי, בְּרַגְלַי
וּבְכַפּוֹת יָדַי.
השיר מתארך, ואני מקווה שלא הגזמתי בציטוט חלקי ןמקוצר שלו.
תודה על דברייך, שנגעו בי.
צדוק
הפתעה בבית האחרון. כמעט נראה היה שהלב האיץ בגלל ההיא עם הלבן…:)
אהבתי איך תפילות באות לעזרה בזמן קריטי.
תמי הי,
תודה על דברייך (הן הרציניים והן המחוייכים משהו).
ד"ש — צדוק
צדוק, יפה. מזכיר לי את שיריו של איתמר יעוז-קסט בספר "שבעה סימני קשירה". רני
רן הי,
תודה.
אני אוהב את שיריו של יעוז-קסט, גם בשל הקישורים האסוציאטיביים בשיריו וגם בשל יחסו לזמן במונחים פנימיים סובייקטיוויים (ערבוב תחושות ההווה בזכרונות העבר).
ד"ש — צדוק
שלום צדוק
כל כך מוכר, שיתכן שאני הייתי זה שהיה אחריך בתור.
ומה שמעליב במיוחד זו נוכחות הנערה הצעירה…
גיורא
גיורא שלום,
אני מבין אותך…
וראה תגובתי לענת.
תודה — צדוק