וצמאה נפשי וצמאה
אֲנִי לוֹבֵשׁ
סְוֶדֶר שֶׁאִמִּי סָרְגָה.
גִּילִי כָּעֵת
הוּא כְּגִילָהּ שֶׁל אִמִּי
בָּעֵת שֶׁסָּרְגָה אֶת הַסְּוֶדֶר
אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם אִמִּי חָשְׁבָה
שֶּׁכְּשֶׁאֶהְיֶה בַּגִּיל בּוֹ הִיא סָרְגָה אֶת הַסְּוֶדֶר
עֲדַיִן אֶלְבַּשׁ אוֹתוֹ עַל גּוּפִי
אֲנִי מַבִּיט בַּצַּמּוֹת הַקְּלוּעוֹת שֶׁל הַסְּוֶדֶר
וּמִשָּׁם עוֹבֵר מַבָּטִי לַצַּמּוֹת הַקְּלוּעוֹת שֶׁל בִּתִּי
צַמָּה וְעוֹד צַמָּה
וְצָמְאָה נַפְשִׁי וְצָמְאָה.
אתמול
אֶתְמוֹל
בְּעוֹבְרִי לְיַד בֵּית הַכְּנֶסֶת בּוֹ נוֹהֵג אָבִי לְהִתְפַּלֵּל
רָאִיתִי כִּי מִסְפָּר הַמִּתְפַּלְּלִים הוֹלֵךְ וּמִתְמַעֵט,
וְחָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי
הִנֵּה בְּמַהֲלַךְ הַשָּׁנִים
בָּהֶן פָּסַעְתִּי מִיַּלְדוּת לְנַעֲרוּת
וּמִנַּעֲרוּת לְבַחֲרוּת
וּמִבַּחֲרוּת לְגַבְרוּת
הִתְעַרְפְּלָה אֶצְלִי הַהַבְחָנָה הַקַּדְמוֹנִית
בֵּין הָאֱמוּנָה בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁל אָבִי
וּבֵין הָאֱמוּנָה בְּאָבִי הַמִּתְפַּלֵּל.
מתוך "בהמולת היום והלילה אני שוכח וזוכר", "ספרי עתון 77", 2007
אהבתי מאד את השיר השני.
נראה לי שאם אתה מאמין באביך המתפלל אתה תלך בדרכו.
בכל אב קיים שורש אלוקה ממעל שקיבל מהאב הבורא.
אביטל הי,
תודה. יפה ההקבלה בדברייך בין האב לאבינו שבשמים.
צדוק
t-kjj
שני שירים עדינים וחכמים. שירה יכולה גם ללמד אותנו משהו, אף כי זה לא מטרתה הראשונה. צדוק – זיכית אותי. רן יגיל
רן הי,
תודה. שנזכה להמשיך לזכות וּלְזַכּוֹת את עצמנו ואת האחרים בחווית הקיום.
צדוק
עדינים וחכמים, והייתי מוסיפה: מלאי חמלה – החמלה הצדוקית.
גל הי,
תודה.
ד"ש — צדוק
: שבתאי עלון
דואר אלקטרוני: shabit5528@walla.com
תוכן המסר: היי צדוק
נפלאות הקולמוס הכותב את החוכמה, הריגוש והדייקנות המרוממים את הנפש ואת הגוף.
"כיוון ששמחתי שמחתי עוד יותר" עם כל כתיבה שלך, שמחזירה אותנו לעבר כדי להיות מאושרים בהווה. תבורך במילותיך. שבתאי
שבי הי,
תודה — הקולמוס הוא כמו בבת עין.
ד"ש — צדוק
אהבתי את שני השירים כאשר קראתי אותם בשמנו בספר –
ועכשיו בית הכנסת נסגר, והוא נשאר זכרון, ונשארו הזכרונות בלבד…
יהודית הי,
תגובתך נגעה לליבי. תודה.
בעניין הזכרונות — עלינו ליצור בכדי שתגבר תחושת קורת הרוח מעצם קיומם על הצער הנובע מידיעת שכיחתם.
ד"ש חם — צדוק
וצמאה נפשי וצמאה
שיר רגיש שמעורר אצלי געגועים לאימי ז"ל.אף היא סרגה סוודרים באהבה רבה לכל בני משפחתי. עד היום אני שומרת את אחד הסוודרים שסרגה לשמילו בעלי.
משחק המילים "צמה" ו"צמאה" מאוד יפה בעיני.
אני זוכרת בחם איך הקראת שיר זה באזכרה לשמילו ז"ל.
צדוק בהצלחה בהמשך כתיבתך
מירה שנער
מירה הי,
דברייך ריגשו אותי. שיר מוליד זיכרון וזיכרון מוליד שיר.
תודה וד"ש חם — צדוק