תשמעו סיפור על הסכמתי לקבל דיווח על מצבו של מכתב ששלחתי בדואר רגיל

כה טעיתי על שביקשתי שישלחו לי מייל על אישור קבלת הדואר. בכלל המצב הזה שנדרשתי לשלוח דואר פיזי ולא מייל היה מוזר לי מלכתחילה, אבל כידוע עם האמריקאים אי אפשר להתווכח. בדואר, בעת המשלוח, שאלוני אם אני מעוניין לקבל עדכונים באימיילים, וכמי שהאימיילים הפכו להיות עבורו כפרחים שיש להשקותם מיהרתי לענות בשמחה תשובה חיובית.

תחילה איפוא קיבלתי מייל שעידכן אותי שבקשתי התקבלה. אחר כך קיבלתי הודעה שבקשתי נרשמה. אחר כך שהיא הועברה לגוף למטפל. 

אחר כך הודיעוני כי התקבל אישור מהגוף המטפל ושמעתה הוא יהיה בקשר עימי. 

אחר כך הגיע מייל מהגוף המטפל שהבקשה הגיעה אליו ושהוא ישמח לטפל. 

ומאז, על כל תזוזה הגיעה ידיעה: עכשיו המכתב בדרכו מכאן לשם ומשם לכאן והוא מוכן להעברה לייעד הבא; ועתה המכתב  נמשך ועוד מעט יישלח ליעד הבא; והנה עתה המכתב עבר את הצטלבות קו הרוחב שישים עם קו האורך ארבעים; ועתה המכתב הוגן מפני גשמי הזלעפות שפקדו את מדינת ניו יורק (כי הוא הובל בשק מיוחד ועמיד); ועוד ועוד.

הדברים הגיעו לידי כך שהאימייל שלי התמלא בהודעות על המכתב הזה עד שחשתי שהוא איבר מאיבריי. נקשרתי אליו נפשית והתחלתי להתאהב בו ובכל מי שנגע בו. למשל, הנהג שהוביל את המכתב מנקודה ו' לנקודה ז', כך נאמר בהודעה, ״עצר לשתות קפה סטרבקס", וריח הקפה הגיע עד אלי. בהודעה קודמת דובר על כך שהפקיד במשרד בנקודה ד' העביר את המכתב מיד ימינו ליד שמאלו ואחר כך הניח אותו בתיק בעל רצועה גדולה וחיכה לאוטו ״שלנו, הגדול והירוק״. ממש הזדהיתי עם העובדה שהפקיד חש בשתי ידיו את המכתב. 

אני מוכרח לציין שלנוכח כל המיילים השוצפים הללו עלו בי הרהורים כבדים שמא מה שחשוב הוא לא אם המכתב הגיע ליעדו אלא קורותיו בדרך היפה והמתפתלת שלו. 

באיזה שלב אף חשתי שיותר מיילים נכנסים מאשר יכולתי לְדַלֵּת אותם. 

ויום אחד אף הגיעו שש הודעות שנושאן היה שהמייל הבא יודיעיני מה יהיה תוכנו של המייל הבא.
באיזה שלב אף הגיעה הודעת הרגעה שהמשלוח נעצר לשעתיים וארבע דקות אבל ״הדיווח לעולם לא ייפסק על אף עצירת המשלוח". 

מה אומר עוד? שכשחשבתי שהגיעה ההודעה האחרונה ש"המכתב הגיע ליעדו״, ציפתה לי הפתעה. לאחר ההודעה הזו קיבלתי הודעה שהמכתב הגיע ליעדו (וזו כמובן הייתה חזרה על מה שכבר נאמר לי) אלא שעתה ״הוא ממתין שמישהו ייטול אותו". לאחר מכן התקבלה הודעה שמישהו נטל את המכתב ועכשיו המכתב מצפה שמישהו יקרא אותו. הייתה מלווה הערה להודעה זו והיא ש״המכתב ייעלב מאוד אם מישהו לא יקרא אותו״. אם כך יקרה, אז החברה מצטערת על כך ומשתתפת בצערו (של המכתב כמובן).

בנקודה זו חיבקתי את המכתב ברוחי ואימצתיו לליבי וחשבתי לעצמי כמה טוב שהאמריקאים כל כך מרובעים שהתעקשו שאשלח מכתב בדואר רגיל ולא באימייל. 

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin-top:0cm;
mso-para-margin-right:0cm;
mso-para-margin-bottom:10.0pt;
mso-para-margin-left:0cm;
line-height:115%;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:11.0pt;
font-family:"Calibri","sans-serif";
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;}

מועדים לשמחה,
צדוק