בננות - בלוגים / / עוד עמוד מ"עמוד-שניים ליום"
אחוז בקולמוס
  • צדוק עלון

    נולדתי בירושלים ב – 1954 לאסתר וחביב עלון. אני נשוי לרונית ואב לרות, אֵסי ושירה.

עוד עמוד מ"עמוד-שניים ליום"

יעקב תוהה אם הוא מסתבך בשאלות של המציאות ותיאורה
ותיאור התיאור וחוזר חלילה, ואני מונע עצמי מלומר
לזהבה משהו על רגשי אשם

 

לא אחת נתקל יעקב בנאשמים או בתובעים היוצאים מגדרם להיות מדויקים בתיאור העובדות, כאילו בהפגינם את הרצון הכן לתאר את העובדות בדייקנות מלאה יש כדי ללמד על אופיים הישר ועל צדקת טענותיהם. אלה היו מתחילים בתיאור העובדות ומסתבכים בתיאור מלא של פרטים חסרי חשיבות, וכל משפט שלהם היה גורר משפט אחר שלא התכוונו בכלל להעלותו על שולחן הדיונים. לעתים היו מתארים בפניו לא רק את העובדות אלא אף את הדרך שבה הגיעו למסקנה שאלה הן העובדות, ולעתים היו ממשיכים ומתארים אפילו את הדרך שבה הגיעו למסקנה מדוע הם מנסחים ומסבירים את הדרך שבה הגיעו להבנה בדבר תיאור העובדות. והיו גם כאלה שביקשו להוסיף ולהסביר למי כבר תיארו את העניינים, ומדוע תיארו, ומה הייתה התגובה, ומדוע הם מציינים זאת בפני כבוד השופט.

     שמא גם אני כזה? היה יעקב שואל את עצמו למשמע אלה, האין גם אני מסתבך עם עצמי בשאלות על המציאות ותיאורה ותיאור התיאור וחוזר חלילה עד שאני שואל את עצמי אם הסתבכותי זו נובעת מרצוני להפגין את חירותי להסתבך או שמא הסתבכותי זו באה כדי למנוע ממני את ההתייצבות מול פניה האמיתיים של המציאות? האין המציאות היא עבר שעבר והווה שהלוואי שיהיה מחר שבו ייהפך לעבר? (האם אי-אפשר להקפיא את ההווה בעת הזאת, כשטוב לכולנו, שלא יחול בו שום שינוי לרעה?) ובקצרה אני מסתבך, והלוואי שהייתי מוצא משפט אחד שעליו אסמֵך וממנו ינבעו הדברים, ולא אצטרך להצדיקו על ידי משפט אחר ואותו על ידי אחר, וכך הלאה וכך הלאה, והלוואי שנזכה להיות במחר שבו ההווה יהיה לעבר.

     גם זהבה, החוששת שמא תאמר משהו שאינו מדויק, מסתבכת לעתים קרובות בתיאורים מעייפים שגורמים לי לחשוב שדי אם אהנהן בראשי בלא להקשיב. לפעמים היא מנסה להובילני למצב שבו אתערב בעניינים שמציקים לה, אך אף על פי שאני נתון בהקשבה (פיתחתי לי חוש מיוחד לדעת מתי עלי להקשיב בתשומת לב מרבית), אינני מתערב. לפני שנים שאלה אותי על בן אחותה שממש גידלה (אותו אחיין שלה שהתברר שהוא כתב את השיר על ראש ממשלתנו היקר יצחק רבין). מדוע, שאלה אותי, מדוע לפעמים הילדים מתעקשים על דבר שלכאורה נדמה שאין שום סיבה להתעקש עליו? הם מסוגלים להתעקש שרק האבא ידליק את האור בכניסה לבית, או שרק האמא תרים את המוצץ שנפל, או שרק האחות הגדולה תחבוש להם את הכובע, או שרק האח הקטן יסחב את התיק, או שיפתחו להם שקית חדשה של דברי מתיקה אף על פי שיש שפע מאותם דברי מתיקה לידם, בצלחת, ועוד כהנה וכהנה. מדוע זה כך? הייתה שואלת אותי. ואני ידעתי כי בן אחותה הרגיזה בעקשנותו על דבר-מה, והיא כנראה כעסה עליו ומצפונה מייסרה על כי לא יכלה לשלוט בכעסה, אבל לא רציתי להתערב כי ייתכן שהתערבותי הייתה גורמת לה לחשוב שמקור הבעיה נעוץ בה, בעקשנותה לחנך את אחיינה שלא יתעקש, ובקושי שלה להסתגל לעובדה כי אחיינה הוא בן אחותה ולה עצמה אין ילדים. מובן מאליו שאני אינני סבור כי היא מקור הבעיה, שהרי זהבה רגישה כל כך, שהיא מייחסת כל עניין לרווקותה ולגילה המתקדם, שכנראה לא יאפשר לה ללדת ילדים.

     אילו הייתי חופשי להתבטא בנושא עקשנותם של הילדים הייתי אולי אומר לזהבה שהילד נולד עם רגשי אשמה על כי זכה להיות נמצא ולא לא-זכה לכך. רגשי אשם אלה מציקים לו, והוא חפץ תחילה לברר אם הם רגשות אשמה מוצדקים או שמא נובעים הם מאופיו החלש. כדי לברר זאת הוא מסתייע בהוריו. הוא מכעיסם ומציק להם כדי לבדוק מה תגובתם. אם הם לא יכעסו עליו, תהיה לו תחושה כי רגשי האשם שלו מוצדקים, שהרי הוריו אינם כועסים כי הם מבינים ללבו ומצדיקים את התנהגותו. על כן צריך לכעוס על הילדים, אחרת הם יחשבו כי הם צודקים. רק אם נכעס עליהם אולי הם יבינו כי הם אינם צודקים וכי אין מקום לרגשי אשם. לכן, זהבה, הם מרגיזים אותנו ומבקשים דברים בלתי ברורים, הכול כדי שנכעס עליהם, וכך יוכלו להיות בטוחים שאין זה נכון שצריכים להיות להם רגשי אשם.

     אבל כמו שאמרתי, אני אינני רוצה להתערב בעניינים אישיים, ועל כן אני מונע מעצמי לומר כל זאת לזהבה. (לעתים, כמו עכשיו, אני תוהה אם אני יכול לנסח עניינים כאלה בדרך שונה ובמשפטים קצרים יותר. אבל לפעמים אני מתייחס למה שכבר ישנו כאילו הוא הטוב ביותר.)

     לפעמים אני פוגש את זהבה בבוקר בדרכי אל העבודה. בוקר אחד ראיתיה. על פניה הייתה הבעת ייסורים כמי שחושבת לעצמה, אם אני שונאת את אלה ששונאים אותנו – גם אני נגועה בנגע השנאה, אבל אם לא אשנא את אלה ששונאים אותנו – אהיה כמו בת יענה הטומנת ראשה בחול, אם כך, מה אעשה? ובעודי מהרהר הרהורים אלה ניגשתי אליה ואמרתי לה, זהבה, בואי נשנה היום את דרך הליכתנו ונלך מסביב.

 

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin-top:0cm;
mso-para-margin-right:0cm;
mso-para-margin-bottom:10.0pt;
mso-para-margin-left:0cm;
line-height:115%;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:11.0pt;
font-family:"Calibri","sans-serif";
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;}

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin-top:0cm;
mso-para-margin-right:0cm;
mso-para-margin-bottom:10.0pt;
mso-para-margin-left:0cm;
line-height:115%;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:11.0pt;
font-family:"Calibri","sans-serif";
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;}

2 תגובות

  1. צדוק יקר
    כך כמו תמיד אתה מדבר איתנו דרך אנשים ודרך אירועים
    השיח הפילוסופי שלך תמיד מרתק אותי
    מעניין שהסבים כבר יותר מוותרים

    • דוד הי,
      תודה רבה. נזכרתי באהבתה של זהבה (ובאהבתנו שלנו) לרבין.
      ד"ש — צ

© כל הזכויות שמורות לצדוק עלון