אז אמרתי משהו כמו "בשביל מה לכתוב? אולי עשיתי את שלי" כביכול לא אכתוב יותר? ובאותו שבוע חזרתי וכתבתי. כנראה סוג של גרפומניה. כנראה זה מה שאני יודעת(?) לעשות. כמובן שיש לי חיים, חיים אפרוריים, שיש בהם כל מה שיש אצל חיים של אחרים. או חלק מזה. הכל כלכך נדוש, והכתיבה שלי חלק מהבנאליות הזאת. ואין אומץ לשיפ נקודה ו-THE END.