שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים
בעידננו רווי המקלדות והכותבים, מיהו המוסמך – ועל פי אילו קריטריונים – לקבוע מיהו אמן יוצר ומהי יצירת אמנות?
זאת ועוד, האם יש "גלגל הצלה" כלשהו שעשוי להציף יצירה כלשהי על פני עונות ושנים – ואם יש גלגל שכזה, מאילו חומרים הוא עשוי?
תודה מראש על כל תשובה מאירת עיני מוּזה מבולבלת.
בוקר טוב, ענת. לצערי, עלולה להיות סתירה בין השניים: מישהו יכול להציף יצירה לאורך שנים, אבל היא לא בהכרח אמנות… 🙁
ולדעתי, אלה שצפות, הן לרוב מחומרים זהים לאלה ששקעו. פשוט תפסו גל נכון או ספן מיומן…
נורית
מעניין מאוד מה שכתבת. ומעורר עוד אדוות של שאלות לא קלות אפילו לניסוח מדויק של עצמן – שלא לדבר על תשובות שיציפו את הכותבים בים חייהם היצירתיים(להבדיל מציפת יצירותיהם)…
כל מי שיוצר הוא "אמן יוצר" וכל יצירה היא "יצירת אמנות", לא זו הבעיה וכנראה גם לא השאלה. השאלה הנכונה היא: מה היא יצירת אמנות טובה, ומי קובע? התשובה לכך כמובן סובייקטיבית במידה רבה("על טעם ועל ריח..") אבל עדיין: מי שמתעניין ברצינות בז'אנר מסויים, למשל מוזיקה, מומלץ לו להאזין למאות יצירות שקיבלו את הגושפנקא של הזמן. בסוף, הוא ידע לזהות מה היא יצירה טובה. כך גם בציור, ספרות ושירה. נדמה לי שכל אמן בתחומו מרגיש מתי יצירה של מישהו אחר טובה. קוראים לתחושה הזו בבטן:"קנאת סופרים". ואיזו יצירה תשאר לזמן ארוך? כמעט אף אחת. יש את התנ"ך, האיליאדה והאודיסאה ושקספיר. אלה ישארו
וכמובן: באך, מוצרט ורביעיות המיתרים של בטהובן
גיורא אתה כמובן צודק – מדובר במיומנות שמחייבת שכלול החושים הפנימיים. אך עדיין לא פתרת את החידה אליבא דה היום, כי המצאי עולה על גדותיו ובאין שום אמת מידה או בר סמכא מיומן (כפי שחנה ולא רק היא מדגישים) קשה עד מאוד לקהל היעד שלא להתבלבל גם אם ירווה עצמו בשלל קריאות. חוץ מזה, זה קשור בתהייתי השנייה לגבי "גלגל ההצלה". מי יציל את היצירה מאובדנה תוך שנייה כדי להעריכה נכונה. השאלות לא הומצאו על ידי אבל הן שבות וטורדות את מנוחתי ולא רק באשר ליצירתי שלי. אגב, אפילו העזתי לתהות – מה דעתך גיורא, למה שיקספיר? איך הוא נהיה שיקספיר? ושאלת השאלות אם שיקספיר ולא רק הוא (דוסטויבסקי וטולסטוי) היו מפרסמים היום לראשונה את יצירותיהם האם לא היה דינם אותו הדין – צלילה מהירה בתהום הנשייה. ובאשר לתנ"ך גיורא, שאין דומה לו – הרי גם בו יש חלקים מעולים שבמעולים ויש כאלה שפחות…
מסכימה בכל לבי לדברי גיורא וגם בעיניי יצירה טובה היא זו שמדברת אליי בשבעים שפות.
עפרה
הבלבול שלך מובן קשה היום לקבוע מהי יצירה טובה כשהכל כל כך יחסי ,ודור הסייבר מצמיח מבקרי ספרות לא מיומנים ובכל חלקה טובה ותחת כל אתר רענן ממליכים מלכי ספרות ושירה חדשות לבקרים, ספרות טובה תמדד רק על פי הזמן ,מה ששורד לאורך זמן ויש בו אוניברסליות עמידת זמן והוא ארוג במלאכת אמנות טובה
בינתיים הרבה ספרים תלויי טעם וריח די להציץ באינטרנט ולהווכח בכך ,היד הקלה על המקלדת וכל ממזר הוא מלך
ובעידן הפוסטמודרני הכל מותר ואפשרי מותר לגנוב מאחרים ולקרוא לזה התכתבות היום כשהמבקר מסתחבק עם הסופר ויחד מחליפים דאחקות בפייס ,איזה אוביקטיביות את מחפשת בכלל למהי ספרות טובה . נוכחתי לדעת שיש ספרות הקומבינה מה שאני רואה סביבי כלל לא מוצא חן בעיני . נראה לי שהשטח נגוע מסובייקטיביות
והנה קראתי על צמצום החלק הבקורתי בהארץ אבל הצצתי בתגובות הקוראים שם מסתבר שלא רק אני חושבת על המסחרה הזאת של שמור לי ואשמור לך ההופכת את בקורת האמנות למשהו מאוד מאוד סובייקטיבי תלוי קשרים ולא כישורים ,ואת עוד שואלת מהי אמנות טובה? תשאלי קודם איך מחזירים את עטרת בקורת הספרות ולא הסיקורת ליושנה . בקורת טובה ולא משוחדת תיתן מענה לשאלה
אם שינוי, חנה, אז מניסיוני זה שנים הוא חייב להתחיל בבעלי הוצאות הספרים. רבים מהם אינם כלל אוטוריטה ספרותית. והם אלה שמוציאים מטעמיהם מיליוני ספרים בשיקולים זרים למהי ספרות.
אותי פחות מעניינת מה אומרים ואיך הם אומרים. יותר מעניין אותי למצוא את המרכז שלי ולהפוך לביקורת הקשה ביותר של עצמי. זו האוהדת וזו המנקה ומנפה מה ש א נ י לא אוהבת.לזהות את זה, זה קשה ודורש זמן. הייתי מציעה למוזה המבולבלת לסדר את המחשבה ולצ'פצ'ף על אחרים שאומרים לכאן ולכאן. מוזה עם עמוד ברזל הפנימי של עצמה. אליה אשא תפילתי.
אימצתי בחום את המלצתך למוזה וזהו כנראה מבחנו של ברזל אמיתי, שהתכתו אפשרית בלהט עצום ורב ולא בקול ההמון שאינו קול שדי. ומה שלא מכופף ברזל אפילו מחשלו עוד יותר.ויחד עם זאת אני תוהה מירי באשר אלייך – כאשר את נכנסת לחנות ספרים שמוצריה עולים על גדותיה – איך את שם מתחילה אפילו ליצור את המרכז שלך? על פי מה?
בכניסה לחנות ספרים עכשווית עליך לקנות מה שרצית והתכוונת. בחנויות לספרים משומשים – שם גן העדן.
רות
מסכימה עם הסייפא שלך, ואת יודעת למה? כי שם תוכלי למצוא ספרים ששרדו את… השנה הראשונה בחנויות של היד ראשונה. מי שהצליח להגיע לחנות יד שנייה כלומר – חצה את "מחסום הקול" האלמנטרי. באשר לריישא שלך, רות – עדיין אותה השאלה: על פי מה אדם רוצה ומתכוון? על פי הפרומו בעיתון? מודעת פרסומת? על פי מה?
סוג של תשובה לשאלתך ענת
"עד למלחמת יום הכיפורים היה אבות ישורון משורר צדדי, נידח ולא נחשב, ואף זלזלו בו. לאחר המלחמה, נתגלתה לפתע שירתו באור אחר. מנחם פרי ומשוררים צעירים מחבורת סימן קריאה ראו באבות ישורון משורר גדול, ועשו רבות לפרסומו ברבים."
סתם במקרה התגלגלתי לשם היום באינטרנט. (מתוך הויקיפדיה)
ומה אומרת התשובה?
שכל משורר נידח ראוי צריך "מלחמה"?
צריך "מנחם פרי"?
צריך נס?
צריך אלוהים שיהפוך הכול לטובתו?
ומה אם לא?
ואולי צריך הכל יחד,
ואם לא ?
לו הפתרונים 🙂