הַבְּכִי עָצוּר כְּגֶשֶׁם קָבוּר בְּעָנָן
מַפְרֶה תְּפִלַּת אָדָם
שֶׁלֹּא לְהִכָּנַע לִצְחִיחוּת הַכְּאֵב.
כְּשֶׁהַבְּכִי אֵינוֹ נַעֲנֶה, אֲפִלּוּ חוֹנִי
מִתּוֹךְ לֵב מַעֲגָלוֹ
שׁוֹמֵט יָדָיו כְּנֶגֶד קְטַנֵּי אֱמוּנָה
שֶׁיֵּלְכוּ עִמּוֹ וְלֹא יָשׁוּבוּ.
מתוך "עירומה על גב סוס במונגוליה", הקיבוץ המאוחד, 2010
הַבְּכִי עָצוּר כְּגֶשֶׁם קָבוּר בְּעָנָן
מַפְרֶה תְּפִלַּת אָדָם
שיר יפה
מעניין שהשתמשת במילה קבור שמכניסה עומס ריגשי גדול
השכילי אותי
יש בעיה של אי התאמה שהרי זה צורם שגשם יהיה קבור
אני הייתי מחסיר את המילה או משתמש עם אחרת
אבל אני זה אני ומה שחשוב זו את
אז אם אם לא קשה לך ספרי לי איך איך משתלבת המילה בשירך
בקיצור האירי את עיניי
תודה
נטייתי המיידית היתה להסכים איתך, זה מאבעי. וכבר נבבהלתי שהרי זה חתום בספר. ואז שאלתי את עצמי בשכל קר למה התכוונה המשוררת ולמה הקבור הזה נקבר לה פתאום, וזוהי תשובתי. הבכי אינו בכי אלא כשהוא פורץ מתוכנו. הגשם בעצם אינו גשם אלא כשהוא יורד מהענן. כל עוד לא כך, יש דברים סמויים עצורים בלומים שאנו מבקשים שישתחררו כדי שישחררו אותנו ויפרו. קבור אם כך מתחבר עם מפרה ועם צחיחות, דהיינו עם האדמה שאינה מוזכרת בשיר בשמה המפורש. האדמה הזאת שעליה עומד חוני כגיבור משל תפרח רק כשתפילתו לכך תיעתר וכל הקבור בתוכנו ומעלינו ישתחרר.
שכנעתי אותך?
הפרשנות שלך יפה ומעניינת
בהקשר של הענן יכולה להיות עדיין בעיה שכן גשם יכול להיות חבויי או לנוע עם הענן הלאה אך לא להיות קבור
איני מקצוען ויתכן מאד שאיך שאת קושרת זאת לאדמה עליה נמצא חוני מסדר את הענין
ומאחר שזה סגור נאמץ את הפרשנות היפה שלך
תודה