אור גונז
עוֹר נוֹגֵהַּ בְּעוֹר. אֲנִי מִתְעַרְפֶּלֶת
וְגַם אַתָּה אֶל הַחֹשֶךְ הַמּוּאָר
בְּלִי עוֹר שֶׁמַּפְרִיד בֵּינֵינוּ.
אַתָּה וַאֲנִי בָּאוֹר הַגּוֹנֵז
אוֹתָנוּ לִהְיוֹת עוֹר מוּגָף,
דּוֹמֵם, רָדוּם בָּעֹנֶג הַשָּׁלֵם
כִּכְלוֹת הָעִלָּפוֹן.
עור מודלק, דולק
אֶצְבְּעוֹתֶיךָ עַל עוֹרִי כְּכִבְרַת אֵשׁ
שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי עַד בּוֹאִי אֵלֶיךָ,
הָיִיתִי כְּבוּיָה.
גַּע בִּי. אַל תֵּרָתַע
מִן הָעוֹר הַנִּרְתָּע
שֶׁיּוֹסִיף לִבְעֹר.
גַּם בְּהֵעָלְמוּתְךָ
אִוָּתֵר עוֹר מֻדְלָק,
דּוֹלֵק מֵאֵי פַּעַם.
מתוך "עירומה על גב סוס במונגוליה", הקיבוץ המאוחד, 2010
אהבתי את משחקי האור באדם בשירך ענת
דולק ונדלק נוגה
בעור המוגף(יפה)
אור גונז המהדהד
אור גנוז
ענת אהובה שירים יפייפיים. "אחדות ההפכים" וכבר אמרתי לך, כאשר סיימתי לקרוא את "עירומה על גב סוס במונגוליה" חשתי את העוצמה והגדולה של שזירת ההפכים בתוך שיריך המהודקים. "אחדות ההפכים" זה ביטוי הטבוע בתורתה של חסידות חב"ד. והרבה מגדירים אותה כך בעקבות הכתבים של חסידות זו בכלל וספר התניא בפרט. ויש בשירייך הרבה מהבהירות מהאחדות מהעומק, ומהחדירה לאינסופיותה של נפש האדם.הטבועים בנפש של כולנו.. חיה אסתר
היקרה לי עד מאוד, ולא רק משום שנכה היטבת ללכוד את לוז שירי/הווייתי. אינני מצויה ב"אחדות ההפכים", כי אם במה שקרוי בלשון הפילוסופים "אחדות הניגודים". אני סבורה שיש נקודות השקה מהותיות בין התפיסות, שהרי בני האדם כיקום כולו בנויים כנראה על אותם יסודות. לצערי בעבר ותוך השלמה רבה יותר בהווה – השלם נוצר מזיווג שלם בין ניגודים/הפכים. דרך לא פשוטה אך מרתקת להשגת הרמוניה!
הכה מיטיבה "לשים את האצבע" או שמא להאיר את שמאחורי פרגוד המטפורות בשירי, תודה גם על תגובתך/הארתך זו.
ענת יקרה אהובה. האיזכור של הפרגוד מעלה לי את תפישתם (או חזונם) של כמה מראשוני מהמקובלים, את הפרגוד, כפרוכת שעליה רקומה תודעת העולם כולה, איני זוכרת כרגע בדיוק את שמותיהם ואת כתבי היד של אותם מקובלים שעסקו בכך. אברר. נשיקות חיה אסתר
כנגד הטענה כי אלוהים מסתיר פנים אטען אני – מחוויותי על פני שני עשורים – כי הוא בסך הכול מסווה את עצמו מעט מאחורי הפרגוד הזה. אנחנו אלה שאיננו מתאמצים להציץ מעבר לפרגוד. היפה והמדהים, ולו בעיני, שדרכי ההצצה וממצאיהן כמספר המעזים להציץ. אני עמלה למצוא את הדרך שלי, אבל אשמח אם תכוונו אותי ולו בתמצית אל דרכם של המקובלים.