כמה רציתי לשבת עם הדיו

כמה רציתי לשבת עם הדיו/

לעבור מיללה לאנחה/ מאנחה ליללה/ 

לעוט אל האור/ בלי לזכור/ איך הרגליים היפות שלך ריחפו אז/  כשבכינו את החושים/ /

כמה רציתי שתשאלי אותי שוב/

 איפה המילים?/ איפה המילים? / באמת / באמת איפה המילים?/ /

לשבת עם הדיו ולומר לך/ המילים מאחורי הפחד/ המילים מאחורי משולשי הפחד/ 

 
המילים/ המילים/ הו המילים/

צחות כמו לשון כשהן לא נאמרות/  אדמדמות כמו עיתון/  כשמפשקים להן את הזרם/ /

כמה/

לשבת עם הדיו וללקק לך את הכתב כמו לגורה של אנשים/ 

להיפטר אחת ולתמיד ממגילות הנביאים/

רציתי/ רציתי מאוד/

ושאת תהיי שוב מרוככת, ענוגה, מקורסת, עטופה בפרוות האהבה/

והמים ילטפו לך את כל מחשבות האבן/

כשאנחנו נשב יחפות רגליים, מפויסות, חגיגיות מרוב פשטות/

כשנשב למרגלות עצמנו/ נחייך בעיניים/ ונחשוב בדממה/

המילים/ המילים/ זוועה המילים/

איך רובץ עלינו הריבוי הזה/ איך שוחה בנו הסחי/

ובכל זאת כמה/

לתלוש אחת יפה/

מאחורי העגיל שלך/ בצדו של התנוך/ בנקודה הרכה/

אחת שמכירה במדויק את הרגע בו הקול נהפך לתנועה/

אחת תמימה שיכולה לראות בלי בעיה/

את הציפורים רועדות מאחורי הקירות/

את פתחי הגוף של השפה/

אחת שיכולה לצייר אותן לעצמה/

ולומר כשהיא יושבת עם הדיו/ לצד הדיו/ או בתוכו:

איך בלשון נקבה/ אני מתארכת/ איך בלשון זכר/אני מתקצר

ואיך כולנו אוהבים אותך כליל.