מילה ארוכה כותבת
בלעי שעון
שוב באים אנשי החללים
נטפלים לשקריו המחוכמים
של השקט,
בידיהם הלבנות שוחטים סחלב של יופי
ומחייכים.
עומדים שתוקים אנשי החללים
עומדים דרוכים אנשי החללים-
מול עמק אפשרות האמירה
אין כל רטט של היסוס
בעינם החלולה הסמורה מציפייה-
לרגע בו יוכלו
להדק עלייך את לילם
לרגע בו יוכלו
לכפות עלייך את ריקותם.
שוב באים שוב באים אנשי החללים
לרושש את החיות העתיקות מרטיבות
שחיות לך בכיסים
לחלחל אל תוך חדרי ראשך
ולזלול את חשכת
מאחורי האישונים.
בלעי שעון
רכסי עינייך
שנני היטב בתוך שינייך:
"אדום האדמוני
צהוב הצבעוני
רע הרוע
טוב הטוב".
יפה.