לאודי
חבר יקר,
חבר יקר,
מה שלום עץ הלימונים שצמח בתוך ראשך?
והילדות?
עדיין מגישות את עוגיות הקוקוס היבשות?
חבר,
מצאתי כאן איש ששואל שאלה
ושומע תשובה.
שוכבים על ספה ואין גבול להתפצלויות הדיבור.
כאן אף אחד לא ירים לך את היד מעל לראש
לבדוק בבית השחי.
ואפילו איש אחד שהלך יחף בדשא עם שיער
שואג אמן ומשתעל כמו
אריה הם לא הציקו לו
חבר
כאן אפשר בצהריים לשתות מרק עוף עם שקדים
למצוץ בקול עצמות טובות של עוף
ואחר כך לישון סייסטה עד הבוקר
עד שכפות הרגליים גדלות
העור נמס והמוח נהיה
חלקלק כמו כבד.
פה לא צריך לישון על הבטן
חכמים כמו חיה
אפשר להפוך את הלב לתקרה
עד שבעיניים כוכבים
הרבה דברים קורים ולא קורים פה
חבר, תבוא חבר?
נמצא כיסים בקירות
ונשאיר מיטה אחת ריקה למלאכים היפים שלך ולג'וליה החתולה רק תבטיח חבר בלי חשיש ובלי לחטט באף חבר פעם הייתי משקה יום כן יום לא אבל אי אפשר להתייחס ככה לצמחים חבר אפילו הילדה עם השכל הפתוח הם לא הכניסו הם לא הרביצו לה חשמל וגם הידיים חופשיות.
מילה ארוכה כותבת
דנה
אני מבסוט שאת מעלה כאן שירים
יום כן יום
(ספהואין מחוברים בכוונה ?)
מאוד שפוי המקום המיוחד הזה 🙂
והשיר מיוחד ומרתק