מארמסטרונג עד ארמסטרונג לא קם כארמסטרונג

שתי אגדות נפרדו מאיתנו בשבוע החולף: ניל ולאנס. האסטרונאוט מספר אחת הלך לעולמו; ורוכב האופניים מספר אחת הודיע שלא יאבק עוד משפטית להוכיח את חפותו הספורטיבית.

מה הקשר בין שני אלה, חוץ מהיד החזקה (שם המשפחה) וסמיכות הזמנים (שהוא צירוף מקרים סתמי, לכאורה)?

משותף הצורך האנושי בגיבורים: במאבק על כיבוש החלל כמו במאבק כנגד הסרטן; כחלק מן המלחמה הקרה או כחלק מהתמודדות עם קשיים פיזיים, כמעט על-אנושיים. כמו בגיבורים מהסרטים הלבשנו אותם במדים: בחליפת חלל או בחולצה הצהובה, וכך הם יחרטו לעד בזיכרוננו: יפים, צעירים, מחייכים. כמו אנשים מורמים מעם, הזמנו אותם לכנסים, ציטטנו דברים שאמרו וקראנו דברים שכתבו.

אבל עוד צורך אנושי משותף לשני אלה: הצורך להפיל מלך. לדרוך על אגדה ולנפץ אותה. וכך, רבו תיאוריות הקונספירציה (כולל ניתוחים ופרשנויות מפורטים) המטילים ספק אם בכלל אדם דרך על הירח או שמא התמונות המפורסמות כל-כך הן מבוימות. כך גם מנסים לטעון שההישגים הספורטיביים הושגו בדרך לא ספורטיבית.

האם זה חשוב? אבחר בתשובתו של אחד העם במאמרו הידוע 'משה':

"והרי הדבר גלוי, שגיבורי ההיסטוריה האמיתיים, כלומר אלו שנהיו לכוחות פועלים בחיי המין האנושי לדורות, אינם כלל בריות מוחשיות שהיו במציאות באיזה זמן. כי אין לך גיבור היסטורי, שלא נצטיירה צורתו הרוחנית בדמיון העם באופן שונה לגמרי ממה שהייתה במציאות, והציור הדמיוני הזה, שיצר לו העם לפי צרכיו ונטוֹת רוחו, הוא-הוא הגיבור האמיתי, שהשפעתו מתמדת והולכת, לפעמים אלפי שנה, ולא האוריגינל המוחשי, שהיה זמן קצר במציאות, והעם לא ראהו כלל כמו שהיה."

אני מרשה לעצמי להציע צעד קטן לארמסטרונג, צעד גדול לאנושות: בפעם הבאה שאתם מצטרפים לעדר העושה לינץ' בעוד אגדה חיה, עצרו לרגע וחשבו איזה צורך זה משרת בכם. ואולי בעצם קיום האגדה חשוב מהריסוק שלה? אולי יש ילד חולמני שרוצה להיות איש מדע ולהגיע להיכן שאיש טרם הגיע לפניו. אולי יש אי-שם איזה ילד קטן חולה סרטן שזקוק לארמסטרונג כדי לעבור עוד טיפול כימותרפי.

 ואם תרצו, יש גם אגדה שלישית.