גם במטבע יש משהו פאלי כותב, בעיקר כשיש לו עיפרון מחודד
מאד אכזבו אותי הכותרות השבוע, וק"נ טעמים לי (טוב, אסתפק בעשר הערות):
ראשית, הייתה בהם תקווה שנכזבה: ליברמן הבטיח להתחיל בהפצצה של סכר אסואן, אז מה פתאום הוא בא ומשנה עכשיו את סדרי העדיפויות?
שנית, חשבתי שהאסטרטגיה הנוכחית היא הפעלת 8200 (שששש….) שיחדירו תולעת (מה רוצה תולעת?) לתפוח של אחמדינז'אד (איך כותבים את השם הזה לכל הרוחות? ואיך מבטאים אותו?), במקום הפעלת חיל האוויר: שהרי אתם יודעים, מכה קלה בכנף, וגמרנו.
שלישית, הייתה לי תחושה שעסקת החילופין של גלעד שליט עבדה כל-כך יפה, שאפשר ליישם אותה גם כאן. אני לא מציג בפניכם את הפרטים, אבל אני יכול לחשוב בקלות על 1027 אנשים שהייתי רוצה להעביר עכשיו לטהרן. נכון, לאף אחד מהם אין דם על הידיים, ובכל זאת אני סבור שיהיה לכולנו טוב בלעדיהם, ואני מעריך שהם ממש ירגישו בבית בטהרן.
רביעית, הארבעה בנובמבר שחל השבוע טבע בים של ברברת. וזה באמת לא נשכח ולא נסלח.
חמישית, בשל הכותרות, התעוררו השבוע געגועים חולניים במיוחד לוועדת העורכים (אותה חבורת-סוד-מוחלט-בהחלט). אני לעומת זאת, מתגעגע לערוץ יחיד ולשידור הפופולארי ביותר שלו: שקופית "סליחה תקלה".
שישית, מרוב שדיברו על המטס (שלא היה השבוע), לא דיברו על המשט (שכן שהיה השבוע). ואם זה המשט, מה הנמשט (סליחה, שירתי, על הפלגיאט הפומבי הזה).
שביעית, בגלל הדו"ח של סבא"א (שטרם פורסם), איש לא קרא את דו"ח המבקר (שכבר פורסם). בהזדמנות זו, הרשו לי לברך את הבת של אלי ישי בברכה שמינית, שמא שבע ברכות על חשבוננו לא הספיקו לה.
שמינית, נוכחתי שהעברית שלי נשארה הרחק מאחור ככל שזה נוגע למינוחים צבאיים. לא עוד מזל"ט, מעתה אמרו כטב"ם. והמבין יבין.
תשיעית, בגולה הדוויה לא אמרו כלום בחדשות על המתקפה המתקרבת. היה להם ספין לא ברור על המשבר הכלכלי בגוש היורו, נו באמת.
עשירית. ומה הלקח? לא להתפתות לעסקאות בשטח, ובטח לא עם פרסים. אחרת (כידוע) אתה אוכל אותה, אוכל אותה בחזק, ואוכל אותה בגדול.
נ.ב. השבוע, באחת הקפיטריות של האוניברסיטה, התיישבה מולי סטודנטית מ-ד-ה-י-מ-ה. יפיפיה אמיתית. פתאום צלצל הנייד שלה, והיא פצחה בפרסית שוטפת. לידיעתכם: מצאתי את הפצצה האיראנית, והיא כאן, בסטנפורד.
שלום ארז
מה אומר?
מאחל לך שתזכה ותמצא את הפתיל הרועם של הפצצה האירנית שלך.
ואנחנו כאן, כאשר אבדנו, אבדנו. (גם זה כידוע לך, קשור לפרסים)
גיורא,
הקישור בין פרסים לפרסטיטוציה הוא כבר קאזוס בלי, לא פחות.
וכידוע לך – בגיחות מעין אלה לא תמיד מדווח בסוף "כל משוררינו שבו בשלום לבסיסם"
ארז אתה כותב כל כך יפה, מרתק שנון מצחיק ועוד ועוד ולא חשוב על מה אתה כותה, שבכל פעם שאני קוראת אני מצרה על עולם המדע שגוזל אותך מעולם המילה ולא חשוב באיזה ז'אנר. אתה הפצצה המתקקת הכי חיובית עם או בלי פתיל. ותפסיק להתרשם מפצצות בשר ודם. לא בגללי… אני בעד מונוגמיה.
ענת,
את יודעת – הפתיל קצר והמלאכה מרובה. ללא ספק אני צריך לבוא לכאן לעיתים מזומנות יותר, המשוב שלך עושה לי את היום (אם לא את השבוע).
ארז כמה טוב לקרוא
אתה חסר 🙂
וד"ש לקונקטיקוט 🙂
אבנר,
הפניה 'חבר אתה חסר' סביב הארבעה לנובמבר היא בגדר הסתה…
לא איבדתי כלום בקונטיקט: ברוך השם, אני בקליפורניה. אבל אם אראה את קונטיקט, אני מבטיח למסור ד"ש חם ממך.
בוא תמיד לבקר, אתה אורח רצוי.
עם רשימה כזו לפחות נמות עם חיוך על הפנים, גם אם חיוך חמצמוץ.
רקפת,
לא ידעתי שנשורת מרגישה חמוץ על הפנים.
אבל היתרון הגדול באמת של המצב הוא שלא צריך יותר להזריק אטרופין.
היי ארז היקר
ואתמול קראתי בכותרת אחד העיתונים:
"פצצה במרחק נגיעה"
ונזכרתי בפוסט שלך וב"פצצה" האירנית המהממת -אכן מרתקים תעלוליה ורבדיה של העברית, לאגי משעול יש שיר על מחבלת אחת שהטמינה בגופה פצצה ,שמה של המחבלת – מתקתקה
פוסט שנון
אהבתי
שם הגבורה תאקטקה כמו תקתוק הפצצה
שהידה – אגי משעול
את רק בת עשרים
וההריון הראשון שלך הוא פצצה.
מתחת לשמלה הרחבה את הרה חמר נפץ,
שבבים של מתכת, וכך את עוברת בשוק
מתקתקת בין האנשים ענדליב תקאטקה.
מישהו שינה לך בראש את ההברגה
ושגר אותך לעיר,
ואת שבאת מבית לחם, בחרת לך דוקא
מאפיה. שם שלפת מתוכך את הניצרה
וביחד עם חלות השבת
הפרג והשומשומים
העפת את עצמך לשמים.
ביחד עם רבקה פינק עפת,
וילנה קונריב מקוקז,
נסים כהן מאפגניסטן
וסוהילה חושי מאיראן,
וגם שנים סינים גרפת אתך
אל מותך.
מאז כסו ענינים אחרים
את הספור שלך
שעליו אני מדברת ומדברת
מבלי שיהיה לי משהו להגיד".
ארז יקירי הרחוק
כל עוד בלבב פנימה חותר בך המשורר
[אתה זוכר!]
למה אתה מתעלל בו ואינך שומע את קולו המתוק:
"השבוע, באחת הקפיטריות
התיישבה מולי סטודנטית מ-ד-ה-י-מ-ה. יפיפיה אמיתית.
פתאום צלצל הנייד שלה,
היא פצחה בפרסית שוטפת.
הנה מצאתי את הפצצה האיראנית
[ואתה הקורא מקנאה התפוצצת…]"