שחרחורת סופרת ומשוררת

עצה אחרונה/ ג'פרי האריסון בַּלַּיְלָה שֶׁקָּדַם לְמוֹת אָבִי חָלַמְתִּי שֶׁהוּא שָׁב הַבַּיְתָה וּבְעוֹדִי בַּחֶדֶר הַיָּשָׁן שֶׁלִּי שֶׁבַּקּוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית, הוּא קוֹרֵא אֵלַי מִתַּחְתִּית הַמַּדְרֵגוֹת נוֹתֵן לִי כַּמָּה עֵצוֹת שֶׁלֹּא הִצְלַחְתִּי לִשְׁמֹעַ אוֹ לְשַׁחְזֵר, לְמָחֳרָת כְּשֶׁשּׁוּב עָמַדְתִּי מֵעָלָיו בְּמַחְלָקָה לְטִפּוּל נִמְרָץ שֶׁהִתְמַלְּאָה בְּצִיּוּצֵי הַמְּכוֹנוֹת הֶחְלַטְנוּ לְנַתֵּק נִזְכַּרְתִּי בַּחֲלוֹם וְשָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ קוֹרֵא בִּשְׁמִי   (תרגום: איריס אליה כהן)   Last Advice Jeffrey Harrison ...

עַכְשָׁו תִּשְׁתֶּה/ עַכְשָׁו תִּשְׁמַע, אֲנִי אִשָּׁה יַלְדָּה הַמִּתְפַּתָּה לִכְנוּפִיוֹת הַשֶּׁמֶשׁ, הַיּוֹרֶה, הַטַּל, לַחָבוּרַת בְּרוֹשִׁים מִתְגוֹדְדִים, (הָרֶגַע עֶפְרוֹנִי זָעִיר כָּתַב עַל זְרוֹעוֹתַי), בְּשׂוֹךְ חֲלוֹמוֹתַי שִׁירִים נוֹבְחִים עָלַי, הַזִּכְרוֹנוֹת נוֹשְׁכִים אוֹתִי, מֵעֵת לְעֵת אֲנִי הַיְּתוֹמָה לְמֶחֱצָה, אֲנִי הַנְּשׁוּאָה, (וְכָל הַשְׁלָכוֹתיו שֶׁל הַמּוֹסָד הַזֶּה) אֲנִי אָחוֹת רַחֲמָנִיָּה, אֲנִי הָאִמָּא הָרָעָה, הָאִמָּהוֹת בִּשְׁלמוּתָּהּ, עַכְשָׁו אֲנִי הָעֲקָרָה (קָשְׁרוּ אֶת שְׁנֵי קְצָווֹת רַחְמִי כְּמוֹ שְׂרוֹכִים) מֵעֵת ...

אז גלילה אמרה: "הייתה לי הרגשה שאת אוהבת תאנים" והגישה לי סלסלת תאנים עגלגלות, רכות, מתוקות כל כך, ראשונות לפה שלי העונה, ועוגת שיש, וקפה ומים צוננים מתוך קנקן זכוכית, והוסיפה: "חם בעמק שלנו" ואני אמרתי, "לא רק בעמק שלכם", וטוביה אמר, "אצלנו החום מיוחד מאד" והציע בהתלהבות, "תשתי איתי גראפה?" ומשסרבתי נפלו פניו, וודאי לא שיער שיש בכלל משוררות ...

לינק לטור ברשת הטור האחרון שלי ב"ידיעות אחרונות" – בין שדרות רוטשילד לוואדי סאליב תודה עמוקה לעורכת מוסף "דעות" המבריקה, חמוטל דגני, שחידדה את הנקודה להפליא. ציון חמש שנים ל"מחאה החברתית", שפרצה ביולי 2011, הוא הזדמנות ראויה להזכיר את "אירועי ואדי סאליב" – או "מהומות ואדי סאליב" כפי שנקראו עד סוף שנות ה־80 ותחילת עידן הפוליטיקלי קורקט, והטרמינולוגיה אינה מקרית ...

הָיוּ אֵלֶּה יָמִים קָשִׁים כְּמוֹ אַבְנִית גֵּרַדְתִּי אֶת עַצְמִי מִן הַמִּטָּה כְּדֵי לִתְלוֹת כְּבִיסָה, לִשְׁטֹף כֵּלִים וְלֶאֱפוֹת דְּבַר מָה, (כְּדֵי לְהַמְתִּיק אֶת הַבְּרֵרָה) נַנִּיחַ עוּגִיּוֹת שֶׁל דְּבַשׁ וְסֹלֶת יַלְדִּי יָשָׁן בְּתוֹךְ חַדְרוֹ בְּמֶשֶׁךְ רֹב הַיּוֹם כְּשֶׁקָּם, זָכַר לְהִתְיַשֵּׁב בְּתוֹךְ חִבּוּק שִׁירִים בִּיעֲבַּעוּ, אַךְ לֹא הָיָה למִי למְזֹג גְּבָרִים מִחוּץ לִקְלִפָּתי הַתְכַלְכַלָה הִתְקוֹטְטוּ כְּמַסְרֵגוֹת, מִלִּים רָעוֹת נָפְלוּ כְּמוֹ עֵינַיִם הַקַּיִץ הָאָיֹם ...

אִשָּׁה פְּרוּשָׂה עַל הַמִּטָּה כְּמוֹ שְׂמִיכַת פִּקֶּה, דַּקָּה, נוֹסְטַלְגּית וּכְמוֹ בִּזְמַן פְּגִישַׁת מַחְזוֹר נֶאֱסָפִים וְנִכְנָסִים אֶל תּוֹךְ חַדְרָהּ גְּבָרִים, הֵם מִסְתַּכְּלִים עָלֶיהָ, בּוֹחֲנִים אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי, הִיא אֶת חַיֶּיהָ הִנֵּה זֶה אֲשֶׁר נִקְשַׁר אֵלֶיהָ כְּמוֹ סִירָה לְמֵזַח סְעָרוֹת חַיָּיו הִטִּילוּ אֶת נַפְשׁוֹ לִמְצוּלוֹת, יַרְכָתַיו אָמְרוּ לְהִשָּׁבֵר בְּכֹחוֹתָיו הָאַחֲרוֹנִים הוּא שָׁב וְצָף וְנֶאֶחָז בָּהּ, אֲבָל הִיא עַצְמָהּ הָיְתָה תּלוּשָׁה, בְּלִי עֹגֶן ...

  ריאיון שערכה עימי ילי שנער

פְּגִישַׁת מַחְזוֹר/ אֶחָד נָדַד מֵאָז, אַחַת חָזְרָה עַכְשָׁו, אֶחָד הִסְפִּיק לְהִתְחַתֵּן, לְהִתְגָּרֵשׁ, לְהִתְחַתֵּן וְשׁוּב, אַחַת הִשְׁתַהַתָה אֶחָד נוֹתָר צָעִיר, אַחַת נֻצְחָה, אֶחָד מָצָא אֶת אֱלֹהִים, אַחַת קִעְקְעָה סְנוּנִית תַּחַת עֹורְפָּהּ "אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהִיא שָׁם," אָמְרָה "לַמְרוֹת שֶׁאֲנִי לֹא רוֹאָה אוֹתָהּ" אֶחָד צָחַק כְּשֶׁרָאָה אֶת חֲבֵרוֹ הַטּוֹב, אַחַת בָּכְתָה, גַּם זִכְרוֹנוֹת זוֹלְגִים מֵאֲלֵיהֶם אֶחָד עִשֵּׁן כִּי "מִמָּחָר גְּמִילָה", אַחַת הִשׁתַעֲלָה, אֶחָד ...

וּכְמוֹ רוֹדְפֵי הַשִּׁטְּפוֹנוֹת שֶׁהִתְמַכְּרוּ לָעֲרוּצֵי הַמַּיִם הַמִּתְרַחֲבִים פִּתְאֹם, (כְּמוֹ הָעוֹרְקִים), ולְגֵּאוּת הַנְּחַלִים (כְּמוֹ הַלֵּב) לְקוֹל שַׁעֲטַתם, (הֲרֵי הַדָּם) גַּם אֶצְלי דָּבְקָה פְּלִיאָה בְּהִשְׁתָּאוּת (כְּמוֹ גּוּף בְּגוּף) גַּם אֲנִי רָדַפְתִּי אַחֲרֶיהָ, מָה חָשַׁבְתִּי? בְּדִיּוּק כְּמוֹתָם שֶׁאֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה וּמִי יָכֹל לַזֶה (גַּם מִי צָרִיךְ) לֹא שִׁעַרְתִּי אֶת הַשֶּׁקֶט הָאָיֹם אֲשֶׁר יָבִיא אִתּוֹ הַקַּיִץ שֶׁאַחֲרֵי, לִפְעָמִים בָּכִיתִי כְּמוֹ הָעֲרָבוֹת

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁכַּף יָדָם נִלְפֶּתֶת לִנְקִישָׁה גַּם אַחֲרֵי שֶׁנִּפְתְּחָה הַדֶּלֶת, יֵשׁ אֲשֶׁר פּוֹתְחִים לִבָּם כְּמוֹ חַלּוֹן וְרוּחַ רַךְ צָלוּל נִכְנָס יוֹצֵא נִכְנָס, יֵשׁ הַמִּתְהַלְּכִים גְּבוֹהִים כְּצַמַּרוֹת יֵשׁ הַמְּבַקְּשִׁים לְהִזְדַּקֵּף, אֲך שִׁדְרָתם כְּמוֹ עָנָף וּבִקְצוֹתָיו מַשָּׂא פֵּרוֹת בְּשֵׁלִים יֵשׁ שֶׁמְּסֵבִים רֹאשָׁם הַצִּדָּה, כָּל שֶׁנֶּאֱמַר נֶחְבָּט בָּהֶם כְּמוֹ כַּדּוּר בְּקִיר, יֵשׁ אֲשֶׁר רוֹכְנִים אֶל עֹמֶק הָאָדָם כְּדֵי לְהֵיטִיב לִשְׁמֹעַ יֵשׁ מְשֻׁתָּקִים מִפַּחַד ...