שחרחורת סופרת ומשוררת
אז גלילה אמרה: "הייתה לי הרגשה שאת אוהבת תאנים" והגישה לי סלסלת תאנים עגלגלות, רכות, מתוקות כל כך, ראשונות לפה שלי העונה, ועוגת שיש, וקפה ומים צוננים מתוך קנקן זכוכית, והוסיפה: "חם בעמק שלנו" ואני אמרתי, "לא רק בעמק שלכם", וטוביה אמר, "אצלנו החום מיוחד מאד" והציע בהתלהבות, "תשתי איתי גראפה?" ומשסרבתי נפלו פניו, וודאי לא שיער שיש בכלל משוררות כאלה סחיות בעולם, "נו, טוב, לא אכריח אותך," והישיר אלי מבט "אני כבר לא זוכר כלום" אבל ה"כלום" הזה היה מלא בציטוטים משירי דן פגיס, ובסיפורים על חברות הנפש שהייתה ביניהם, ובשיר שטוביה כתב לו, ובאהבתו העזה של טוביה לגלילה אשתו, שבאמצע הפגישה נעלמה לכמה דקות והוא קם ממקומו, נרגש ומוסח, ותר בביתם הקטן אחריה, עד שמצאה, ודחק בה להשמיע לי מנגינתה המופלאה בפסנתר, ואז הקריא לי שני שירים יפהפיים שתרגם, של משורר שוודי שאיני זוכרת את שמו, וחשבתי לעצמי שמשורר ענק לא רק יודע לכתוב שירים נפלאים, אלא גם למצוא אותם, וכשהוא העביר לידי את התרגומים להקראה שלי, עצרתי במילים "נֶשֶב הרוח" (נשב בסגול, סגול) ואמרתי לו, "נראה לי שהמצאת כאן מילה שלא קיימת בעברית", והוא אמר, "לא" ואני אמרתי, "כן", והוא אמר "לא", ואני אמרתי, "בטח שכן, אומרים משב הרוח ולא נשב הרוח," והוא צחק ואמר, "נו, טוב, זה קורה לי לפעמים" ואני דמעתי מאחד השירים, המתאר את פרידת המשורר מן העולם, אל אלוהים, הבן אדם הגדול הזה, הנפיל הזה, בן 92, שיזכה לחיים ארוכים וטובים, אמן אמן, ואז חיפשנו איזה שיר של טוביה שבו יש שורה "אני צאצא של העצים" או "אבותיי היו עצים" ושוב דמעתי, אמרתי לו, "אתה קולט? גם אני! יש לי שיר כזה…. "ייתכן שהייתי עץ תאנה בגלגול הקודם" והוא אמר לי, "אההה! נכון! אני אהבתי את השיר הזה!" ואני אמרתי, "איזה קטע, עוד לא פגשתי מישהו שמשוכנע שהיה עץ בגלגול הקודם" והוא אמר, "הנה, עכשיו פגשת!" אבל לא הצלחנו למצוא את השיר המלא, כי יש לו עשרות ספרים, ונתקלנו בשיר יפהפה אחר, (פה בתמונה) ואז הסברתי לו מה זה ספר דיגיטאלי והצעתי שימיר את כל כתביו לספרים דיגיטאליים, כי ככה היינו יכולים למצוא את השיר בקלות, לא היה לו מושג מה זה ספר דיגיטאלי, וכמובן שגם לי אין, וצחקנו והתחבקנו ואז, רגע לפני שיצאתי בחזרה לביתי, במרחק חצי שעה נסיעה משם, אמר לי טוביה: "רגע, אם את כזאת מבינה גדולה בטכנולוגיה, אולי תסבירי לי איך אני מקבל שיחה בפלאפון החדש שקניתי?" ומסתבר שהאדון ריבנר קנה איזה טלפון סיני מטורלל לגמרי "זה היה במבצע!" התגאה, ורק אלוהים והסינים יודעים איך משתמשים בו, וככה, אנוכי, הטכנופובית המושלמת, ניסיתי לפענח את מתפעלים את המכשיר הדפוק הזה, והתקשרתי אליו מהסלולארי שלי, וגלילה התקשרה אליי, ואני שוב התקשרתי לטוביה, כי לא ידענו אם הטלפון בכלל פועל, או שאין קליטה או מה, ושוב, ושוב, וכל מיני צלילים דיגיטאלים הצטופפו בחדר הקטנטן, ולא מצאתי שום כפתור הגיוני או מוכר, זה היה מחזה סוריאליסטי לגמרי, כשבסוף, בסוף, אחרי חצי שעה בערך, בדרך נס, הגעתי למסקנה שלמכשיר פוקר פייס, וצריך לנחש איפה ללחוץ, כלומר, צריך להפעיל אינטואיציה, והאינטואיציות שלי, יש לומר, מעולות, ומסתבר שהכפתורים ממוקמים מאחור! כלומר בגב המכשיר…. חחחח… ובא לטוביה ריבנר גואל. כלומר, גואלת!
