שחרחורת סופרת ומשוררת

אֵיךְ אֲסַפֵּר לְךָ אוֹדוֹת אַלְפֵי הָאוֹר הַנֶּהְדָּר שֶׁהִתַּמֵּר מֵעַל בֵּית הַנְתִיבוֹת הָאִילָנוֹת נִתְלוּ עַל מִישׁוֹרִים גְּבוֹהִים הרֹךְ נָטַף עַל עַנְפֵיהֶם כְּמוֹ גִּשְׁמֵי בְּרָכָה ולֹא עָשִׂיתִי כְּלוּם, לֹא שֶׁמֶשׁ לֹא קַעֲקוּעִים אֲבָל הַיַּבָּשׁוֹת חָדְלוּ מִתְנוּעֲתַן וְכָל הַכּוֹכָבִים הִסְתַּחְרְרוּ סְבִיב אוֹתִיּוֹת שִׁמְךָ

    מתוך 'פלא' ספרי החדש שיראה אור ב'ידיעות ספרים' ומאגד בתוכו שלוש פואמות ומבחר שירים. בעריכת נוית בראל.

דִּילֵן הִתְכַּבֵּד בִּפְרָס נוֹבֵל טְרַאמְפ בְּכָל אָמֵרִיקָה לֵאוֹנַרְד כֹּהֵן מֵת (כָּךְ הוֹדִיעַ הַסּוֹכֵן שֶׁלּוֹ) אַתְּ הָלַכְתְּ עַל חוֹף צֵ'רַאי לְאַט הַיָּם הִנְמִיךְ קוֹלוֹ גְּרִיסֵי הַחוֹל שָׁתְקוּ בֵּין מִרְוַחֵי בְּהוֹנוֹתיך נִרְאֶה הָיָה לָךְ כִּי הַנּוֹף בִּכְלָל לֹא חָשׁ שֶׁהוּא בְּתוֹךְ טַיְפוּן הִיסְטוֹרְיָה

לִפְנֵי שהִתְבַּקְּעוּ הַכּוֹכָבִים וְהַשָּׁמַיִם נִשְׁפְּכוּ אֶל תּוֹךְ הַיַּבָּשׁוֹת, נִקְווּ לְיָּם סָמִיךְ וּלְתַלְמַי הַנְּהָרוֹת, לִפְנֵי שהָאֵלִים גָּבְהוּ כַּעֲנָנִים וְהִתַמְרוּ מְאֹד וּכְמוֹ עֵצִים יָשְׁנוּ בְּתוֹךְ האֲדָמָה, במְּצוּלוֹתיה לִחַכָה הָאֵשׁ הַפרה הִיסְטוֹרִית אֶת שֹּׁרשׁי הַהַר וּבַבְּקַעוֹת דָּלְקוּ הַצַּיָּדִים אַחֲרֵי מַמוּתוֹת וְדֻבִּים גְּדוֹלִים, הלַקָטִים הִתְפַּלְּלוּ למניפת הַגֶּשֶׁם, לָרוּחוֹת וּלְשְׂרִידֵי הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁכִּמְעַט קָפְאָה, בַּמְּעָרוֹת חִכּוּ לָהֶם נָשִׁים סְבוּכוֹת שֵׂעָר, הַיְּלָדִים שָׁמְרוּ עַל הַמְּדוּרוֹת, לִפְנֵי שׁמן ...

יולדות   יולדות א. בְּרֵאשִׁית בָּרָא אלוהים את השמים ואת ההר ואת בית החולים אֲשֶׁר בְּרוֹם הַהַר. ויַשֵּׂם לוֹ סָבִיב גְּדֵרוֹת תמרות בטון וְשַׁעַר כְּבַד בַּרְזֶל וּמַנְעוּלִים כְּחַיִץ, לְהַבְדִּיל בֵּין שָׁם לְכָאן. ֹ וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הֵנִיחַ במַחְלָקוֹת כְּלֵי דָּם וַעֲצַבִּים, עֵינַיִם, לֵב-חָזה, דַּרְכֵי הַשֶּׁתֶן פֶּה וְלֶסֶת, עוֹר וּמִין, סַרְטָן, יוֹלְדוֹת בַּחוּץ עֲצֵי שָׁרָב וּסְתָו חוֹזֵר וּבָא תִּשְׁרֵי, וְרוּחַ יָם ...

  צילום: נועם רחמילביץ   לינק לפוסט עד שאעבד את החומרים:

בערבה לא שמעו העננים את התחזית, אבל בשובי, היום לפנות בוקר, כבר החריפו השמיים וטיפות טיפות נקדו את האוויר ואת שמשת המכונית בנסיעתה, ואיזה אושר שגשם, חשבתי, ואיזה אושר הסבו לי בני הנוער אתמול, במפגשי הסופרת הראשונים שלי עם הגילאים האלה, כמה יפים ונבונים הם היו, ושקטים, אללי, כל כך פחדתי שאשתנק מבקשות "חדל פטפטת" ו"אל תאלצו אותי להרים את ...

הַהַר מוֹשִׁיט יָדָיו אֶל הַחוֹלְמִים אֲשֶׁר הוֹלְכִים אֵלָיו וּמָה עוֹשֶׂה הָעֵץ? הוּא מִתְקַהֵל אֶל חֲבֵרָיו, הַיֹּבֶשׁ כּכְנִימוֹת בְּדִידוּת בְּעֲלְעַלַיו הַיָּם שׁוֹתֵק, (כִּי מָה יוֹעִילוּ דִּבּוּרִים?) כְּמוֹ אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא יוֹדְעִים מָה לַעֲשׂוֹת עִם הָעַצְבוּת הַזֹּאת וּמָה עוֹשִׂים שָׁמַיִם בַּיָּמִים הָאֵלֶּה וּבַזְּמַן הַזֶּה כְּשֶׁכָּל הַצִּפֳּרִים מִתְכָּחֲשוֹת וְהָאֲוִיר נִבְצָר? הם מִתְלַכּדים לִכְדֵי עָנָן אֶחָד, קָרוּעַ בְּשׁוּלָיו וּמַמְתִּינִים לְפֶלֶא גֶּשֶׁם שֶׁיִּשְׁטֹף

רֹב הַלֵּילוֹת מְנֻקָּדִים בְּגֶשֶׁם, יַתּוּשִׁים וַחֲלוֹמוֹת עַל כָּל מָה שֶׁיָּכֹלְנוּ לִהְיוֹת אִם רַק הָיְתָה בָּנוּ אוֹתָהּ מִדָּה שֶׁל חֶסֶד אַךְ הַיָּמִים, כּטָוַסִים צִבְעוֹנִיִּים וּנְפוּחִים מֵרוּחַ שֶׁנּוֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַגּוּף וּמִצְטַבֵּר אֶל הַצַּוָּאר וְכָל הַיֹּפִי כַּמָּה יֹפִי אֵיךְ אֶפְשָׁר אַתְּ מִתְהַלֶּכֶת הַלּוּמַה כְּמוֹ מִשֵׁיכַר רוֹצָה אַלְפֵי עֵינַיִם *   כְּפִי שֶׁאֵין שׁוֹאֲלִים עַל הַקּוֹקוֹס אֶלָּא בִּפְנֵי הָעֵץ, וְאֵין שׁוֹאֲלִים עַל הַדָּג אֶלָּא ...