וּמָה כְּבָר יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת
מִלְּבַד לְלַטֵּף אֶת הַהֶלֶם
בִּפְנֵי אֲחוֹתִי, לִמְצֹא
בַּסִּדּוּר כַּמָּה מִלּוֹת
נְכָאִים, וּלְהַאֲרִיךְ
אֶת קִצוּרי הַצַּעַר:
פֹּה נִקְבַּר, בְּתוֹךְ כָּל
הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ
הַזֶּה, תֵּהֵה נִשְׁמָתוֹ
צְרוּרָה בִּצְרוֹר
הַמָּוֶת לֹא חִכָּה
לְבוֹאִי (שֶׁלֹּא כְּמוֹתוֹ,
טִּיסָתי הִתְאַחֲרַה)
וְהֶחְלִיט לְהַתְחִיל
בִּלְעָדַי
אין מלים, רק אנחה עמוקה.
ההשוואה בין אחור לטיסה לבין מות האב, לא לטעמי. מצטערת, איריס יקרה.
תודה אומי יקרה, תודה תמיל'ה על הקריאה והתגובה. לא חייבים, הכל טוב. חיבוק ממש לשתיכן