אתחיל מהסוף: כשסיימתי לקרוא את "דושינקא, נשמה" מחאתי כפיים. ואני לא יודעת למי: לסופרת איריס אליה-כהן או לשתי הדמויות המרכזיות: הדס ודימה. לא הופתעתי מאיכותו של הספר. את ספרה הקודם של אליה-כהן, "מכתוב", הגדרתי פה במרמלדה כ"נס הפרוזה של השנה". ואחרי הנס ההוא, בא נס ספרותי נוסף…
להמשך קריאה: