וּבְתוֹךְ כָּךְ הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בְּחַדְרָהּ לְבַד, וְהַשֻּׁלְחָן, שֻׁלְחָן, וְהַכִּסֵּא כָּבֵד וּמִתְנַדְנֵד אֶצְלָהּ הַלֵּב קָטָן כְּמוֹ כַּד מָלֵא בְּטֶרֶם עֵת וּלְאַרְבַּע רוּחוֹת הָלַךְ הָאוֹר הָלַךְ וְנָח עַל פִּי תְּהוֹם, עַתָּה אֱמֶת
וְהִיא כּוֹתֶבֶת. נוֹקֵף הַיּוֹם וְהַזָּהָב וּמַעְיָן אַכְזָב וְכָל הָאַהֲבָה וּשְׁנֵי הַיְּרָחִים מִבֵּין בַּדֵי הָעֵץ אֲשֶׁר אוֹרְגִים בְּחַלּוֹנָהּ: כָּאן, בַּעֲרוֹב הָדַף, אָחוֹת קְטַנָּה, מֵעֵבֶר לשּׁוּרָה הַתַּחְתּוֹנָה, אוֹרֶבֶת לָךְ בְּפַחַד הַמִּלָּה הָאַחֲרוֹנָה
נפלא. דש מתהילה של עגנון. במשורה היא נהגה במילותיה והאריכה כך ימיה
תודה ענתי, מקרב לב. ובחזרה לתהילה של עגנון:)