שחרחורת סופרת ומשוררת
בטן ילדותי בחודש התשיעי, וצירים נחושים מאגפים את רחמי ומדקרות מדקרות משלחים זכרון אחד החוצה, אל שדות אדומים מכלניות שאסור לקטוף, ואני בכל זאת מעזה. רק אחת, ועוד אחת. ועוד רקפת, רק אחת… כדי להניחן באגרטל שאמרתו מוזהבת. אלא שכבר בדרכן אליו הן מאבדות את הראש מהיופי, איזה יופי. עלי הכותרת הדקיקים מתקמטים בין אצבעותי המתפעלות, עוורות לפקחי הרשות. הכל כתוב והרשות נתונה. אבל אין שום רשות. מה את עושה, ילדה. את לא יודעת שאסור? אסור אסור. יודעת יודעת. מגמגמת מגמגמת. פעם אחרונה.
אמא, הבאתי לך גבעול.
התמונה של נעמי שהייתה צירי הלחץ: אמא, הבאתי לך גבעול.
.jpg)