שחרחורת סופרת ומשוררת
אישה שאני מאד אוהבת ומעריכה כתבה לי שאני משתתפת בלינצ' שעושים ליצחק לאור.
כל הלילה התהפכתי במיטה, ולא הצלחתי להירדם. כמובן שיש עוד המון סיבות, אני נדודת שינה באופן די מדאיג, אבל לינצ'? אני?
קמתי בבוקר ואמרתי, לא! לא בלינצ' מדובר. ולא במשפט שדה. ולא בכיתת יורים.
יצחק לאור הוא אשף המילים, איש מבריק שמסוגל לסנכרן באופן חד פעמי, כמעט, בין מחשבות לידע לרגש. הוא כותב בעיתון הכי נחשב. כתב העת בעריכתו הוא מופת ספרותי לכל הדעות. הוא נמצא בלב ההוויה התרבותית, אם לא בראשה.
דעותיו הפוליטיות אף פעם לא עלו בקנה אחד עם דעותי, (לרבים מחברי הקרובים ביותר יש דעות פוליטיות הפוכות לשלי, ומעולם זה לא היווה בעיה) אבל ברור שהוא מחזיק מעצמו איש מוסר, אחרת איך יכול אדם להטיף לקהלו השכם והערב על חוסר מוסריותו? לגנות את הסיאוב… את הצביעות…
הו, הצביעות!
אודה. אם הייתי יודעת שמן הידועות שהוא איש גס ואלים לא הייתי פותחת את הספר שלו גם ככה, ובטח לא נמנית על מעריציו. מזה שנים קשה לי מאד להפריד בין היוצר ליצירתו.
שריטה שכזאת.
ובאמת שאיני מצויה בנבכי הביצה, ובאמת שלא שמעתי עליו קודם.
אבל כבר כמה ימים שאני שואלת את עצמי, איפה הוא? איפה המילים המבריקות שלו? איפה החברים שלו, שפתאום הפכו לדגי זהב שתקנים? למה הם מחכים? עד יעבור זעם? כי ברור שיעבור זעם, בפרט במדינה רווית תהפוכות כמו שלנו,
איפה הוא והם והן לעזאזל?
איפה הוא והם והן לעזאזל?
פחדנים! צבועים! שתקנים!
פתאום עושר המילים והידע לא עומד להם? וכבר כתבתי אצל גבריאלה. לא עומד להם תרתי משמע. זאת הרי אימפוטנציה מוסרית מהמעלה הראשונה!
פתאום עושר המילים והידע לא עומד להם? וכבר כתבתי אצל גבריאלה. לא עומד להם תרתי משמע. זאת הרי אימפוטנציה מוסרית מהמעלה הראשונה!
כי הרי אין מדובר באיש מן היישוב שהפצצה ניחתת עליו כרעם ביום בהיר. שנאלץ לעשות מגבית בין החברים הבודדים שנשארו לו, כדי לממן עורכי דין. שצריך לשלם אלפי שקלים לאיזה מודעת פירסומת עלובה… שתסביר את הצד שלו. עיתון שלם עומד לרשותו! מיטב אנשי המוסר והעת הם חבריו הטובים ביותר… (מוסר? הו, המוסר. כפול ומכופל ובריבוע ובעצרת)
האיש, ביודעין, בחר בחיים הציבוריים וחרת על דגלו שלום ושוויון, אבל בחר להגיד שלום ולהיעלם לאיטליה, או השד יודע לאן, והשוויון שלו שווה ל…
זו דעתי. ויסלחו לי כולם. לא במשפט שדה מדובר, אלא במשפט האמת העצובה שיוצאת לאור.
איריס, אני חייב לומר לך שיש אמת רבה בדברייך. אף אחד לא עושה שום משפט שדה ליצחק לאור ודאי שלא את או אני. את באמת יכולה לישון בשקט ובמנוחה. יש לנו נטייה להתקרבן ולסגת מעמדותינו בשל רחמים ואפשר להבין גם זאת; אבל במקרה דנן לא ביצעת שום לינץ', זה קשקוש ואשרייך שאת עומדת איתנה כנגד הסחטנות הרגשית הזאת. רני.
רני יקר, תודה רבה. מילותיך יקרות לי מפז והתחושה הכי חזקה שהייתה לי לגביך והיא אך מתחזקת בימים האחרונים נוכח תגובותיך הכנות והאמיצות, היא שאני אוהבת אותך.וכבר כתבתי לך, אתה אור בחושך, או אם להשתמש במושגים שיותר קרובים למחוזותי, חום בקוטב.
תשני טוב בלילה יקירתי ותספרי כבשים…
ויש הרבה מהם אל חמדוללה
כל הכבוד לך שקראת לאור, אני בכלל לא מכירה את יצירותיו חוץ מכמה שירים לא משהו שהביאו באיזה בלוג עלאק שירים
אם לא היו מדברים עליו כאן הייתי חושבת שהוא איזה גורו באיזה אשראם
לפי השם
אבל אין פה כבשים… רק המון שלג. אולי אספור פתותי שלג?
יש פה ימבה שלג.לבן וטהור. כמו החברים של לאור.
יצא לי חרוז.
החברים של לאור והחברים של נאור
הכל הולך
ואצל ההומלסים עיתון הארץ מאוד נחשב יודעת למה?
הוא טוב לכיסו יש עליו יריעות נייר מכאן ועד הונלולו
מתים עליו ההומלסים, איריס
יותר טוב משמיכת פוך וואללה
מעניין הלינץ'
מצד אחד איש גדול וחזק,מוגן היטב על ידי חבריו,אתרוג,משורר חשוב ומסאי שהכל פוחדים מפניו (אז מוצדקת ההתנפלות עליו שלא במסגרת נורמטיבית
משפטית)
מצד שני,משורר עלוב,מבקר שולי,איש
השמאל הקיצוני הסהרורי,אנטי ציוני
מוטרף ,כלב מנוגע כלבת אנטי פמיניסטית,מצורע,נבל איש הרוח,(ואז אפשר לרדת עליו,כי מה זה חשוב ומי הוא בכלל)
גם אלה וגם אלה ספק אם קראו שורה אחת
ואם קראו – מעניין מה הבינו.
בואו נישאר פה בבננות עם משוררים
עדינים ויפים ומנומסים ופמיניסטים
ופליטיקלי קוקוקורקטים,ונפגין את שאט נפשנו במכתב פומבי שבו נודיע לכל מאן דבעי שאנחנו,חברי הפורום,נסרב מראש לכל פנייה – אילו רק הגיעה,לפתוח למשורר בלוג ב'בננות'
אנו ננער את חוצננו ממנו! פויה! ונאמר אמן
קראתי כמה שירים באיזה בלוג ולקחתי טראבמין נגד הקאות
לא קראתי ממנו כלום ואני שמחה
ובבלוג בננות לא מקבלים קופים רק קופיפים חמודים
איט יור הרט דיר
מ.ש. ל
איריס יקרה, איפה כתבו לך שעשית לינץ', כאן בבננות? האם את יכולה לתת הפניה, אם זה לא סוד, כמובן?
גבריאלה יקרה, זה ממש לא סוד, אבל זאת באמת האישה שאני הכי אוהבת פה בבננות, והיא האחרונה שאני רוצה לבוא אליה בטענות. באמת, זה לא חשוב.
טוב, אם דעה שלילית, מסתייגת, מגנה, מתעבת מה או מי שזה לא יהיה, על סמך הנתונים המוצגים בפנינו – זה "לינץ'", אז שיהיה. הכול עניין של טרמינולוגיה ואיזה שימוש אנחנו עושים במילים. אפשר לקרוא לזה גם כפית או צנצנת.
והכול כמובן רק לכאורה ועל תנאי, כולל הגינוי התיעוב וכולי וכולי.
לכאורה. מסכימה עם כל מילה. תודה רבה רבה.
הייתה אי סימטריה בדווחים. אני שוב לא מודעת לכל מה שקרה. אבל האי סמטריה בדווחים בין גושים שונים מתנהלת כבר הרבה זמן והפעם זה בלט.
האם קודם צריך לחכות לממצאים החותכים ואז להגיב.. לחקור יותר ואז לשלוף לציבור. זה חומר שאני תוהה לגביו. האם איני הופכת לצהובה כמשתתפת, אם לאו.
שאלות רבות לי.
אבל לגבי מושג הסימטריה אני תמיד עומדת.
והאמיני לי שזה לא היה קל.
הותקפתי רבות.
וגם זה לימוד.
מאיפה זה בא?
האם להתקפל ואם כן אז אולי רק חלקית. או להיות כמו קנה סוף שמזדקף אחרי כל רוח.
בקיצור זהו לימוד מעניין.
אני מאמינה שמעורבות מלמדת אותנו ומחכימה אותנו. ומאמינה באנשים בעלי דיעה ומוסריות מסוימת ומזהה מיד את אשפי המילים והמחביאים.
את לא כזאת.
לכן כפי שאמרת יש לך סובלנות לדיעות שונות.
זאת לא תכונה נפוצה בימנו אנו.
לאיריס אליה,
מכיוון שאינני יודע את האמת לאמיתה בפרשת אשכר-לאור, אינני רוצה לשפוט.
עם זאת, מכיוון שהיכרתי את אשכר בצעירותה ולאור מוכר לי זה עשרות שנים, אני נוטה להאמין לפחות לפרט קטן אחד בדבריה של אשכר: הצבת הרגל בדלת כדי שלא תיסגר, בניגוד לרצונה של אשכר.
בכך יש אקט של כפייה.
יתכן שהכפייה אינה פלילית אך היא מעוררת שאלות אתיות שאי-אפשר לחמוק מהן.
מה שכן- אפשר שזו השגת גבול.
או שימוש בכוח..
ואלו עברות פליליות..
חזרתי בתשובה- צ"ל "הסגת גבול" ולא כפי שנכתב..:)
מישהי שאני מכיר, פעם סטודנטית של איציק וכיום מורה לפילאטיס, סיפרה לי את הסיפור הבא (כחלק ממסכת סיפורים שלמה על איציק):
"הוא הציע לי אחרי השיעור לקחת אותי טרמפ, ואמר שהוא יבוא עם האוטו. כשהוא הגיע פתחתי והתיישבתי, ואז ראיתי שהוא עם הבולבול בחוץ. ראית פעם משהו כזה יפה? הוא שאל. פתחתי וברחתי".
והוא לא הציב את הרגל/בולבול בדלת כדי שלא תיפתח?
אני סבור שהבהרתי את עצמי היטב והגסות שלך אינה במקומה.
הוא רצה ללמד אותה פינאטיס
איש דוחה וולגרי
כמה שנים זה לוקח עד שמשהו יוצא לאור
חבל על הנפגעות
חבל עלינו שאלו אנשי הרוח שאנו נושאים אליהם עינינו
מוטיב הבולבול הזקור מופיע בשירים שפירסם ראיתי בבלוג של רני שירים שלו מגעילים ברמות
מה קרה שהורדת את הפוסט החדש?
סליחה, לא שמתי לב שיצאו לי שני פוסטים באותו יום. אחזיר את הפוסט בשבוע הקרוב.
חוץ מזה תודה לכל המגיבים והמחזקים והנזכרים בכל מיני סיפורים אחרים. גיורא ואביטל וגבריאלה, תודה מיוחדת על הנכונות להגיב בשימכם האמיתי. זה מאד חשוב לי.
היי איריס
אינני יודעת על מה מדובר, וזה לא משנה כלל. מאוד יפה כתבת, סגנון רך ועדין.
יעל ותמי יקרות, תודה עמוקה על העניין שגיליתן ועל התגובה. זה מאד חשוב לי. יום נפלא לשתיכן, אני הולכת לישון.
איריס יקרה שמחה שלא כתבת את שמי בראש גלי, קשה להיות עם דעת יחיד.
יצא לי לפגוש את האיש הגס הנדון לא בארוע מיני וגם אז הזדעזעתי מגסותו האיומה. אני הגבתי כי התפלאת שלא כולם מצטרפים. כן הוא איש איום ונורא אבל זו דרכי. הגבתי רק לטענתך על השתיקה בבננות.
כן מילים הן כמו חרב פיפיות ויכולות להתפרש רע יותר.
אני הגבתי לטענה למה לא כולם מצטרפים גם שלך וגם של חני , אלא שבגלל הידידות הקרובה שאני רוחשת לך כתבתי לך מה אני מרגישה, מצטערת שזה פגע בך. כאמור הכוונה היתה להתגונן מהטענה ולא להאשים.
מקווה שהדברים ייתבהרו בין שתינו.
אני הולכת ומשתכנעת שלמרות שלא נערך שום משפט של ממש הגיע הזמן להפסיק את שלטון גסות הרוח השוביניסטית להחריד של יצחק לאור. לפעמים אני חושדת שהוא בין המגיבים העלומים.
הפעם לא אגיב בשמי כי את ודאי מבינה שדעת הרוב כדעתך ואני לא בנוייה להתקפות אישיות.
מאד שמחתי לקרוא את דברייך ואני אוהבת את הכנות והיושרה והטירחה, להיכנס ולהגיב. ובכלל אני אוהבת אותך, את יודעת את זה. עובדה שכל כך התרגשתי. זה קורה לי רק עם אנשים יקרים לי.