טַבְּעוֹת גְּזָעִים סִפְרוּ לִי זְמַן וַעֲנָפִים
הִרְבִּיצוּ בִּי תְּנוּעָה:
אֵיךְ לְהַמְשִׁיךְ וְעַד מָתַי
בְּדֹחַק הֶעָלִים יָדַעְתִּי כִּי
לֹא טוֹב הֱיוֹת אִשָּׁה לְבַד
פְּרָחִים הוֹכִיחוּ אֱלֹהִים
פֵּרוֹת לִימְדוּנִי מֶתֶק
חֵשֶׁק בֵּין שְׂפָתַי, בִּקְצוֹת הַצַּמָרוֹת הֵבַנְתִּי
סוֹף. בַּשֹּׁרָשִׁים הֵבַנְתִּי גַּעְגּוּעַ
וְרוּחַ דַּק נָשַׁב תָּמִיד
וּלְעִתִּים גַּם צִפֳּרִים
מִיּוֹם בּוֹאִי לְכָאן (אֶפְשָׁר
הַרְבֵּה לִפְנֵי) אֲנִי הוֹלֶכֶת בֵּינֵיהֶם
כְּמוֹ מַהֲדְּרִיאָדַה
נִתְלֵית בְּאִילָנוֹת גְּבוֹהִים