סבא אליהו

סבא אליהו היה רועה צאן. איש גבוה ודק, שעיניו רכות ומחשבותיו עדינות ותמות כמו הטליות שאסף אל חיקו. כל יום, כל יום, חולין וקודש, שבת וחג היה משוטט בשדות חבל עדולם, דולק אחר הירוק במרחבי הצהוב וכל העדר אחריו, עד שיום אחד, באישון לילה, נגנב ממנו כל העדר, כל העדר כולו, עד העז האחרונה. בדרך, שחטו הגנבים את הפרות האיטיות, שהקשו על הימלטותם. המראה הזה שבר אותו. וזהו. סבא נותר רועה צאן ללא צאן והתהלך בעולם כמי שגנבו את ליבו, עד שנפטר מן העולם. יהי זכרו ברוך.

שֵׂיבָה/ איריס אליה כהן

אַחֲרֵי שֶׁהֻטְמְנוּ בְּכִלְיוֹתָיו אֲבָנִים
וְנִמְזְגוּ מַיִם לָרֵאוֹת
וְנֶחְסְמוּ עוֹרְקִי הַלֵּב
וְהִצְהִיבוּ הַצַּוָּאר וְהַפָּנִים ואַחֲרֵי
שֶׁסָּחֲבוּ רַגְלָיו צְעָדִים
מִן הַמִּטָּה אֶל הַכִּסֵּא וּמִן
הַכִּסֵּא אֶל הַמִּטָּה, וְאַחֲרֵי שֶׁנָּפַל
וְסָפַג חֲבָטָה
וּכְבָר בְּקֹשִׁי קָם
וּכְבָר יוֹתֵר לֹא קָם וְאַחֲרֵי
שֶשָּׁכַב
לֹא נָם,
חֲצִי בֵּן אָדָם וְאָז
רֶבַע אָדָם
דָּווּי וְנִכְלָם
וְרֶבַע צִפּוֹר וְאַחֲרֵי שֶׁבָּכָה וְגָנַח:
"הַגּוּף שֶׁלִּי בּוֹעֵר מִכְּאֵבִים"
וְאַחֲרֵי שֶׁרוֹפֵא אֶחָד, אִמִּי לֹא תִּשְׁכַּח,
מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו ואָמַר: "מִצְטַעֵר, אֲבָל
אֲנִי לֹא כַּבַּאי",
אַחֲרֵי שֶׁמֵּת בְּעוֹדוֹ חַי,
נִפְטַר סָבִי הָאָהוּב

בְּשֵׂיבָה.

*התמונה היחידה יחידה שיש לנו ממנו.