וְאִם הָיוּ אוֹמְרִים לָךְ, קוּמִי צְאִי
אָחוֹת וּרְאִי, כּי מִתְמַעֵט אֱלוּל
וְהַיָּמִים, שֶׁהִתְפַּצְּלוּ כְּמוֹ קַוִּים
בְּכַף יָדֵךְ, וְהִתְרַבּוּ כָּל כָּךְ
יָבוֹאוּ אֲחִידִים וַאֲחֵרִים וְאֲבְקָנֵי
פִּתְאֹם יָנוּעוּ בִּתְכִיפוּת גְּדוֹלָה
וּבִתְנוּפָה וּבֶחָצֵר, שׁוּב
מוֹתָּר הַגֶּפֶן, תְּאֵנָה אַחֲרוֹנָה
וּבַתְּכֵלֶת, הַמְתוּחַה כְּמוֹ סָדִין,
כִּתְמֶי עָבִים, כְּאַהֲבָה בְּעֵת מַחְזוֹר
וּמִנֶּגֶד תִּפְרַחוֹת החָצַבִים
וִילָדַיִךְ שֶׁגָּדְלוּ מְאֹד בַּקַּיִץ
כְּבָר גְּבוֹהִים מִמֵּךְ
וּמִסְתַּכְּלִים עָלַיִךְ כְּמוֹ עֵצִים בְּצֵל
עַצְמָם, וְאִלְמָלֱא הָיְתָה הָאֲדָמָה כָּל כָּךְ
קְרוֹבָה, הָיִית בּוֹחֶרֶת לַעֲצֹם
אִשָּׁה צוֹבֶרֶת זִכרוֹנוֹת כְּמוֹ אִשָּׁה
בְּתוֹךְ הַגּוּף, בְּמַסְקָנוֹת כַּפּוֹת יָדֶיהָ, בִּדְפָנוֹת רַחֲמָהּ
בֵּין יְרֵכֶיהָ
וְהִנֵּה, אֲפִילּוּ אַתְּ
שָׁכַחַתְּ, הֵנַסְת אֶת הֶעָבָר
כְּמוֹ חָתוּל שֶׁמְּנַתֵּר אֶל צַלַּחתךְ,
סְגֻלוֹת הַזְּמַן שֶׁאֵין לוֹ זְמַן הֲרֵי
וְאֵין לוֹ אַחֲרִית, וְאַתְּ,
הַאִם הָיִית מַאֲמִינָה שֶׁעוֹד
תִּשְׁרֵי הוֹלֵךְ פֹּה לְפָנַיִךְ?