גיא פרל חבר מהמם כל כך וחכם כל כך, קריאותיו תמיד עמוקות ורחבות ויודעות וזוכרות, אני קוראת אדוקה של הבלוג הספרותי- פסיכולוגי שלו, קרא את "גלבי" שלי, והוא הראשון, כך נדמה לי, שתופר את הספרים שלי – ארבעתם – יחד, מטליא כמה מוטיבים חוזרים ונשנים, ומכסה אותי בשמיכת מחשבותיו הטובות. הוא גם כותב, וזה משמח, כי זה ספר שממש צריך את זה: " יש גם קטעים בהם צחקתי ממש." וגיא אמנם לא הראשון, אבל אני כה מקווה שיבואו עוד רבים וצוחקים אחריו. הצחוק משחרר. מקאברי ככל שנשמע המשפט הזה על רקע הנושאים המרכזיים של הספר.
לקריאת הרשימה, הקליקו:
"הרבה יותר קשה לא לשכוח מאשר לזכור"