החיים הסודיים של אקריות האבק
  • שלומציון קינן

    כותבת.

כוחו הפאשיסטי של הזכרון – סבסטיאן בארי

  בקרוב יהרסו את בית המשוגעים המתפורר של אזור רוסקומן, ורוזאן בת המאה, שאושפזה שם לפני למעלה משישים שנה, תשוחרר לקהילה. על הערכת מצבה מופקד הפסיכיאטר דוקטור גרין, ששכל זה מכבר את אשתו, והשניים מתחילים לנהל במקביל רישום של פגישותיהם, גירסאות לנסיבות אישפוזה, הלא הן "הכתובים הסודיים". בראיון כינה סבסטיאן בארי את רוזאן "סופרת אולטימטיבית", משום שהיא כותבת את גירסתה ...

קרא עוד »

אפילו ג'ויס לא נולד סופר גדול; תרגום מחודש ל"דבלינאים"

  לא תמיד צריך היה להזכיר את ג'יימס ג'ויס בטון שקט ומכובד ואת "יוליסס" ברטט לואט. בכלל לא. היו זמנים שבהם ג'יימס ג'ויס היה סתם בן למשפחה בעייתית עם עשרה ילדים ואבא אלכוהוליסט, שסתם היה עוד אחד שמנסה ללא הצלחה לפרסם את ספריו, חי בעוני בגלות וסובל מעיוורון הדרגתי (יש הגורסים מסיפיליס.) ג'יימס ג'ויס לא נולד הסופר הגדול ביותר בשפה ...

קרא עוד »

אמנות הפיתוי – לאונרד כהן

  רכוב על ההיסטריה סביב ההופעה ברמת־גן יצא בעברית רומן הביכורים הספק־אוטוביוגרפי של לאונרד כהן, בבחינת שלל רב למי שביקש לראות את אחורי הקלעים של מופע הקסמים הכי טוב בעיר. את 'המשחק האהוב' – רומן חניכה על היותו של נער יהודי־קנדי למשורר ולמאהב – כתב כהן ב־ 1963 , כשהיה בן 28 . ארבע שנים לפני צאת אלבומו הראשון, אבל ...

קרא עוד »

אורהאן פאמוק: שמו האמיתי של העולם

  איך באמת נראה העולם כפי שברא אותו אלוהים? מאיזה כיוון אפשר לראותו ובאילו צבעים? ובאיזה מצב? בעיוורון? בפיכחון? לאחר המוות? מלמעלה? מן המרכז? ומאיזו נקודת מבט? של אדם או של גופה? של כלב מצוייר ואולי של המוות עצמו? האם ניתן לצייר את נופי הזמן הנצחיים של אללה ואם כן, האם מדובר בכפירה? מה יותר יפה מושג העץ או העץ ...

קרא עוד »

לא מוכרחים להחניף לחניף

  “אנשים מדברים משום שיש דברים שהם לא רוצים לשמוע; הם מקשיבים משום שיש דברים שהם לא רוצים לומר.” (הפסיכואנליטיקאי של ג'מאל קאן, מתוך: “משהו לספר לך”) חניף קוריישי בחור אופנתי. הוא חבר בבוהמה העל קולית והעל זמנית של מערב לונדון, הוא הולך למסיבות עם מיק ועם סלמן ועל מדליית האבירות שקיבל בשנה שעברה מהמלכה חקוקות המילים: למען אל ואימפרייה. ...

קרא עוד »

טוני מוריסון

אחד השיאים מכמירי הלב ברומן התשיעי של טוני מוריסון, 'חסד', מתרחש כשנערה-שפחה בשם פלורנס מוצאת מקלט ללילה בבית אישה שמצליפה בבתה עד זוב דם, וזאת כדי לשכנע את השריף שלא מדובר בילדה-מכשפה, שהרי ידוע ששד אינו מדמם. לו הייתה לה אם משלה, אומרת פלורנס לעצמה, הייתה גם היא יודעת אמת פשוטה זו לגבי שדים ודם. מה שמיוחד ברגע הזה, כמו ...

קרא עוד »

ג'ומפה להירי

בגיל 31 היא זכתה בפוליצר. הרומן הראשון שלה, 'השם הטוב', היה לסרט קיטשי בבימויה של מירה נאיר. ועכשיו, בגיל 41, כובש קובץ הסיפורים החדש שלה, 'קרקע לא מוכרת', את ראש רשימת רבי המכר של ה'ניו־יורק טיימס'. מה הופך את ג'ומפה להירי, בת למהגרים בנגלים מכלכותה שמעדיפה לקנות רהיטים פונקציונליים, לקול הספרותי הנחגג בדורה באמריקה? האם זו העובדה שהיא מוסכת יחד ...

קרא עוד »

דוסטוייבסקי

לילה פטרבורגי לבן, 1845. כל הלילה עבר על העורך והמשורר נקרסוב בקריאת רומן ביכורים מאת סופר צעיר. בארבע בבוקר הוא מניח את הספר מידיו, ומכיוון שאין הוא מסוגל עוד לצנן את התלהבותו, הוא מחליט לסור לבית המחבר ללא דיחוי ולבשר לו על גדולתו, עניין שהוא לדעתו חשוב משנת הלילה. למחרת הוא מעביר את כתב היד למבקר הספרות הנודע בלינסקי ומודיע ...

קרא עוד »

אן אנרייט

פורסם במדור ספרים, 7 לילות, מאי יוני 2009 לא פשוט להיות סופר אירי. לא רק שיש בצירוף המילים הללו משום כפילות (כאילו אמרת 'שנסונייר צרפתי' או 'שיילוק יהודי'), אלא שאם אתה סופר אירי, יש לשער שיחד עם הרוחות הרגילות, רודפות אותך גם רוחותיהם של כותבים גדולים כמו ג'ויס, בקט וייטס. ואם אתה סופר אירי במאה ה-21 (ג'ון באנוויל וקולם טויבין, ...

קרא עוד »

ארתור מילר

מותו של מחזאי (פורסם ב – 7 לילות מתישהו ב – 2009) רוב המספידים את ארתור מילר שהלך לעולמו ב – 2005 זכרו לומר: "המצפון של התיאטרון האמריקני”. אמרו גם כמובן "בעלה של מרילין מונרו" ואז אמרו את זה שוב. הזכירו את הפוליצר, את "מותו של סוכן", הרשימה השחורה, המאה העשרים. אכן, על פני תשעה עשורי חיים, 17 מחזות ויצירות ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לשלומציון קינן