אַרְיָה – אשה שהיא אריה אשה, פמיניסטית, ישראלית, אנושית- מתלבטת מה יותר חשוב..בורידיה זורם "מופע הקולנוע של רוקי" ושוקולד
את שיריו של נתן אלתרמן ודמותו חשבתי שאני מכירה.
אבל בכתבה שהתפרסמה בynet
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3959911,00.html
בה הובא שיר שלו שהולחן גיליתי נתן אלתרמן אחר-
קנאי ורכושני ומפחיד בעשותו כן.
אפשר להתפלפל ולטעון כי לפי שם השיר הזר מקנא לחן רעייתו לא התכוון אלתרמן לעצמו, אבל יש לזכור שיר נוסף שלו ניגון עתיק ובו מאיים הדובר בשיר כי אם יגלה את האשה "..צוחקת בלעדי במסיבת מרעיך, תעבור קנאתי שותקת ותשרוף את ביתך עליך." יש כאן כבר צרוף מקרים המעיד על משהו רע.
משהו שבימנו מכנים "גבר מסוכן". חבל לי מאד לגלות זאת על נתן אלתרמן,
משורר שאני אוהבת ומושפעת כבר שנים מכתיבתו העשירה והיפיפיה..)-: )-:
עדיין לא יודעת מה לעשות עם הגילוי ואיך להתייחס..
כעת, לאחר שהתייחסתי בתגובות לאנושיותו של האדם, הגבר, המשורר, נתן אלתרמן (באות 'ת'..),
אשתמש בנפלאות הגמישות של האינטרנט ואוסיף לפוסט הזה שיר מקומם משלי..
אני מזמינה אתכן/ם להתייחס כרצונכם לשיר שכתבתי זמן מה לאחר הולדת בתי,
אציין כי השיר מנוקד פונטית וחלקית בלבד.
Normal
0
false
false
false
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
"רציתי לראות אותך מחייכת"
יוסף עוזר
רציתי לראות אותךְ בָּשקט
בכי ים המלח
מאיץ דופק שאינו אוזל
אלא מתגבר בךְ,
מאיץ בי אל הבולענים
אל סִיפָּם.
מאיץ עליךְ
אל תוֹם פָּעוּר,
לנהי הָאַיִן
ערכתי שוב את השיר כך שיהיה פחות מרומז.
כשכתבתי אותו הייתי כל כך מזועזעת מהרעיון של העלאת מחשבות כאלו לכתב
לכן הצפנתי את כוונותיי. אבל, מסתבר שלא הובנו "כוונותי הזדוניות" בשיר..
הא לכם-
"רציתי לראות אותך מחייכת"
יוסף עוזר
רציתי כבר לראות אותךְ בָּשקט
בכי ים המלח ובכייך
מאיץ בי דופק שאינו אוזל
אלא מתגבר בךְ,
מאיץ בי אל הבולענים
אל סִיפָּם.
מאיץ עליךְ
אל תוֹם פָּעוּר,
לנהי הָאַיִן המתוק-המת
בו'נה אחותי
תסתכלי שוב איך כותבים את השם של המשורר הנידח הזה נתן….?
אופס..אלתרמן ולא אלטרמן, כמובן.
הפאדיחה כולה שלי..!!
אם כי חלקית- רק בכותרת ובתחילת הפוסט.
לא יודעת מה עבר עלי..
מיד מתקנת.
הזר המקנא לרעיתו הוא פרסונה, דמות דובר מתוך "שמחת עניים" המגלם בדמותו אהבה שורפת נצחית החיה גם לאחר המוות גם ב"פונדק הרוחות" מחזהו של אלתרמן יש ביטוי לטוטאליות של האהבה שהיא אלמותית בדמותה של הרעיה נעומי הבאה מארצות המתים לחכות לאהובה חננאל שיבוא לפגישתם.
יש לזכור שהמשורר יוצר פרסונות שיריות שאינן בהכרח זהות לדמותו
ביטוי לאהבות יוקדות כאלו יש למכביר בספרות ,מה שעושה זאת ליחודי זו כתיבתו היפהפיה של המשורר שאין דומה לה
הכל טוב ויפה, מאד!!
אבל השיר הזה, במיוחד, עדיין עושה לי רע..
חנה, העוצמה האדירה של המבע השירי מביא את הקורא להאמין שאלתרמן כתב מנגיעות לבו, ואין זה הזוי או מופרך.
צודקת.
זו גדולתו של יוצר שגם כשהוא יוצר הזרות למינהן הן כל כך אותנטיות ואמינות ,כאילו מדובר בחויותיו של היוצר עצמו
משורר יכול להעמיד במרכז שירו דמות אשה
אף שהוא גבר, הוא יכול להיות דוברן של פרסונות תועות ואבודות וגדולתו בכך שיש להן חיים משל עצמן
ברור שבכל יצירה יש מהווית היוצר,
אבל יש בה הרבה מקום למסכה ולמשחק במובן הטוב של המילה
שוב, צודקת. אני רק תוהה, בכנות, אם קראת שנית את הפוסט ואת השיר שהוספתי לו?? ומה דעתך כעת??
שירך הוא שיר מלא כאב ,בכי ים המלח ,נהי האין -בכי ממצוקת הקיום ותהומיו
ניתן להבינו ללא קשר למילות ההבהרה שלך , אבל לאחר הקריאה במילותיך(שיר שנכתב לאחר לידה)
הבכי מקבל נופך נוסף – זהו מעין "בכי מראש"
ויש השפעה קלה מאלתרמן
במילים: הבולענים אל סיפיך(עוד אבוא אל סיפך)
יפה שמצאת את האיזכור לאלתרמן!!
אבל הבכי אינו מראש אלא לאחר מכן..
אם תקראי את השיר לאחר העריכה (בפוסט) תוכלי להבין את השיר אחרת.
אני מקווה..
גם בכי מראש, של מי שהגיחה עכשיו לעולם ולא יודעת מה מצפה לה או שמא יודעת אינטואיטיבית
וגם בכי אחר בדיעבד, היודע כבר מנסיונו תהומות של כאב בולעני
או שמא פחד מהעלמות האני, מהבלעותו
מכל מקום, כשיר שנכתב לאחר לידה הוא מחזיר אותי לאמת הכואבת שלידה ומוות כרוכים יחד
או שמא הרחקתי לכת ,ענבל?
תארי לך שלא הרחקת לכת מספיק..!!
אני הזיתי ממש את דחיפת התינוקת אל פי הבולענים..
עמוק עמוק בלבנו הרבה מאיתנו קנאים, שורפים ורוצחים, אוכלים את עצמנו ושותקים, ויש מבינינו שמשוררים את רגשותיהם, ועדיין אנחנו לא חארות ולא עושים דבר מתשוקתנו השורפת, כי יש מחלה שאין לה מרפא. ואלתרמן ככל האדם. אל תתני לילדותיות לשלוט בך.
יש משהו בדבריך..
אכן הילדותיות של הגילוי בדמות נערצת נקודה של אנושיות חלשת אופי הביאה אותי למרי של גיל ההתבגרות וההתפכרות מהאשליות.
אין ספק, נתן אלתרמן היה סך הכל אדם, גבר, אנושי..
כבול לתרבות ולחברה אליה נולד ובה הוא חי.
למה להכחיש ? השיר דוחה ב"מסרים " שלו ויש להגיד זאת בקול רם ובלי לחשוש מ"ילדותיות"
שיר שוביניסטי לכל דבר ועיניין
לא להכחיש. השיר אכן שובניסטי. יתכן וגם המשורר עצמו היה בו מן השוביניזם. רק להסתייג ולא לשלול את מכלול היצירה או האדם..
כאמור, בתגובה אחרת שלי, אין ספק שנתן אלתרמן היה כבול לתרבות ולחברה ממנה צמח ואליה גדל..
ובהשאלה פראפראזאית, ובזהירות מופלגת, לסלוח ולא לשכוח. זהו. אני חושבת..
כנראה שיש שירים שאסור לקרוא בעידן התקינות הפוליטית.
אלתרמן עצמו, בשעות של בחילה עמוקה מדרכו של עולם, היה אומר: "לו כוח בידי אבן על אבן לא הייתי משאיר בעולם הזה".
בסופו של דבר, מדובר במשורר-דמון, שלא שעה ל"נימוס" וליפי נפש", אלא ברא עולם ומלואו מחומרי יפה, מכוער,דוחה, מגעיל, מפתה, מושך, מחיה וממית.
יכול להיות, ש"המזון" האלתרמני גורם לנו כיום לקשיי עיכול אך מרבית השירה הנכתבת כיום היא דלת קלוריות ודיאטטית עד מאוד!
'עידן התקינות הפוליטית' חלף, לדעתי, כל שנשאר הוא ציניות על ביטויה של התקינות ושל חוסר התקינות.
אבל, במקרה הזה, נפגעתי ולאחר מכן הבנתי, את האמיתויות של השיר כחלק מאמיתיות של האדם. כי השירה נוצרת בידי שכאלו..
ינבל,
השירים האלה, השנויים במחלוקת, הם שירים דגולים לתפארת משום שהן יודעים לברוא עולם רגשי עמוק שדחייה ומשיכה יוצרים בו דרמה אנושית שלמה.
אם השירה תדלג על נושאים קשים כאלה, היא תדמה ברבות הימים לפזמונים של נתן יהונתן ואהוד מנור.
אלתרמן "אכזרי" במידה שוולך "אכזרית" או אבידן "אכזרי".
צודק.