אַרְיָה – אשה שהיא אריה אשה, פמיניסטית, ישראלית, אנושית- מתלבטת מה יותר חשוב..בורידיה זורם "מופע הקולנוע של רוקי" ושוקולד
בתגובה לפוסט הקודם שהעלתי (עסק בתוכנית רדיו בה רואיינתי על ספרי החדש "פִּרְאֵי הַיּוֹם") קיבלתי שתי תגובות. האחת כללה רק שם של מגיב- ק. ולתגובה הזו הגבתי בחיוך וכתבתי עד כמה אני מודה על התגובה המעמיקה וכו'.
אבל האמת שקיבלתי עוד תגובה. התגובה כללה את שם המגיב ק. ואת התוכן במילה – קקה.
ואני נפגעתי ולא העלתי את התגובה לבלוג. אבל כל העניין המשיך להציק לי.
למה לא להעלות את התגובה לבלוג?? ממה אני מפחדת?? ומה עם קבלה של ביקורות לא מחמיאות?? ומה עם חופש הביטוי של המגיב/ה האלמוני?? אז מישהי/ מישהו חשבו שהתוכנית היא "קקה".. מדוע כל כך אכפת לי מתגובה אחת בוטה וילדותית?? והאם השד כל כך נורא??
אני מניחה שלא. השד לא כל כך נורא..
אחרת לא הייתי מוצאת עצמי כותבת את הפוסט הזה.
אני מרגישה שיותר חשוב לי היושר הפנימי שלי והעמידה הכנה מול הקוראות והקוראים.
נ.ב. חשוב
אני מתחייבת כעת בפני עצמי ובפניכם להעלות כל תגובה לבלוג ובלבד שלא תפגע באנשים אחרים, או באמות מידה הנהוגות בחוק.
זהו.
היי עינבל
אני לא מרשה לאף אחד לנבל את הפה שלו לידי, מה אני פח זבל.
וזה שאמר, מה שאמר… ככה הוא מדבר, לא קשור אליך, סוג של נפש מכווצת שיוצא לה רוע, ורצון להרעיל.
את פשוט לא כזאת… ןזהו… את נפלאה.
אני עדין לא הקשבתי, פשוט אין לי זמן לשבת.
לשבת,
לשבת להקשיב.
.
בנתיים להתראות… אולי תכתבי על היצור הזה שיר, לא בשביל לפרסם כמו להתאמן על החלקים השליליים האלה.
אני גם מופתעת על עצמי לגלות שאני לוקחת ללב מילם קשות. וזה נידבק, צריך להיות מתורגל… להמשיך הלאה , באי באי מילים קשות, באי באי, שבאות מהלע, , באות מעצלות לחשוב, קח בחזרה, בעילום שם…
שלך טובה
השורות האחרונות שכתבת הזכירו לי דווקא דרך של התמודדות עם אכזריות על ידי חספוס העור והנשמה בנייר שיוף גס כמו בספר המחברת הגדולה של אגוטה כריסטוף. בספר שני אחים, שמושארים על ידי אמם אצל סבתם הנוקשה, מקשיחים עצמם על מנת להתמודד עם החיים שהרעו להם עלידי עלבונות הדדיים ואלמות הדדית עד כדי קהות חושים.
היתה תקופה שאני התנהגתי כך במערכות יחסים ושייפתי עצמי וגופי עד כדי קהות חושים.
זה היה שקר גדול לעצמי..
יש כאן עלוב נפש בגיל נפשי שמוערך כשלוש- ארבע, גיל ההפרשות והדווקא, שבאופן אוטומטי מגיב כך על כל שיר ועל כל סיפור ועל כל פוסט באתר.לא צריך לתת לו במה, ולכן במצפון שקט את יכולה למחוק, כמו שמנקים רצפה שמתלכלכת מבלי להתנצל.
התגובה הזו (קקי) אינה באמת תגובה של מישהו ששמע את השיחה וקבע את ערכה.
לכן אין לה גם ערך מבחינת "חופש הדיבור".
לא מזמן קיבלתי תגובה מהסוג הזה (דווקא לא מחקתי) שעלתה לאינטרנט שניה אחת אחרי פירסום הבלוג.
כך שברור היה לי שהציונים שאותו מגיב חלק לשירים (יש להניח שמדובר באותו מגיב)לא באו לאחר קריאה.
הבעיה היא בדרך כלל בנו, יש לנו נטיה להאמין ביתר קלות להכפשות עלינו מאשר למחמאות.
בהצלחה
גיורא
תודה על העידוד!!
וכפי שכתבתי לטובה יתכן שהאשמה על הבהלה מהתגובה הבוטה היא בי.. ונובעת מהרצון לשייף עצמי עד קהות. זו דרך מעניינת להתמודד עם ביקורות.. כך אני מגלה לאחרונה..
ענבל, חייבת להגיד שמאד מופתעת מרוח הפוסט שלך. במשך שבועות הציפו את הבלוג שלך תגובות קשות בכל קנה מידה, ואת נעלבת מהמילה קקה? צר לי, זאת הצביעות במיטבה. כל עוד לא עלבו בך, זה היה בסדר וחופש הביטוי וכו'. אבל כאשר זה הגיע אלייך, אמרת לעצמך, עד כאן. ממש קשה לי.
אני כתבתי לך במייל אישי שלא זכה לתגובה, שהתגובות כפי שהופיעו בבלוגך, ולא נמחקו, פגעו והכאיבו ויותר מזה, הזיקו לכולנו. כי אנשים שנכנסים למטע, וזה מה שהם מקבלים, מרגישים שהם מסתובבים בבית משוגעים, תחת אשפוז בכפייה. כתבתי לך שזה מה שחברים שלי כתבו לי.
לי נראה היה שאת נהנית מההמולה. מהכניסות. מהעניין הפתאומי. גם את זה חייבת להגיד.
דבר, דבר..
ראשית, אני רוצה להתנצל על כך שלא עניתי לפניה האישית שלך. באותה תקופה אכן הוצפתי ויתכן שפנייתך נשמטה מעיניי. אנא, סלחי לי.
שנית, אינך מדייקת כונתי בדימויים מעליבים ומשפילים והתייחסו אלי כאל חפץ, כלומר כאל גוף, כלומר, כאל אשה. ונפגעתי מאד. אבל הבלגתי- חופש הביטוי, לדעתי, קודם.
שלישית, במקרים בהם הנפגעים, באופן ברור ובלתי חוקי (עד כמה שהבנתי את החוק מגיעה) היו אנשים אחרים- תיקנתי ומחקתי תגובות. אם כי, אני מודה, לעיתים באיחור. אני לא יושבת כל הזמן ומשליטה סדר בבלוג שלי.. רק רוב הזמן..(-; (-;
רביעית, כן אני מודה. נהנתי מההמולה בבלוג השלו שלי. התלהבתי מהיצרים שנשפכו על גבי הרשת.. אין ספק שיש בי מן האקצהביוניזם (אני לא בטוחה באיות המילה הזו, היא בלעז וזה תמיד מבלבל..). הנה, אמרתי. הרי כל בלוג הוא בעצם כמיהה לתשומת לב ולבמה של רעיונות ומחשבות, רגשות ותחושות.
חמישית ואחרונה, אני אנושית. זה כתוב מתחת לתמונה בבלוג..!!
ענבל,כל הכבוד!
יתכן שסופה הייתה תגובה ללינצ` שעשו פה ליצחק לאור ואחרים. חייבים לשמור גם על החופש ביטוי וגם על התרבות הדיון, במיוחד אצל אנשי אומנות (דוגמה שלילית: בטטות ליושבי המגדלים)
לא התכוונתי לתמוך ביצחק לאור.
למרות שאני בהחלט מסתייגת מחריצת דין לפני משפט!! ולא הבנתי את ההתייחסות ל"בטטות ליושבי מגדלים"..
מנסיוני בפורומים באינטרנט, ככל שלבן אדם יש פחות דיברי טעם להגיד, כך חופש הביטוי יהיה יקר לו יותר. מי שחופש הביטוי יקר לו באמת, מרים את עצמו מהכיסא, או לפחות כותב דיברי טעם במקום שאני יכול לבחור אם לקרוא אותם או לא.
השאלה היא מה גבולות הדיון שאת בוחרת לעצמך, אבל תהיי הוגנת כלפי קוראייך. אם את "מצנזרת" ביקורת מכיוון שיש בה מילים גסות – עשי זאת בין אם המילים מופנות אליך או אל אחרים. אם את מצנזרת ביקורת שכל מה שהיא אומרת "השיר שכתבת דבילי" (כי לא מדובר בביקורת בונה או מעניינת), ראוי שתצנזרי גם ביקורות שכל תכולתן היא "השיר שכתבת יפה" (כי גם זו לא ביקורת בונה או מעניינת).
באופו כללי אני רואה את ניהול הביטויים ברשת, במידה והוא נעשה נכון, כמורכב משני גורמים: חופש הביטוי של הכותב ואיכות הדיון. יש מקומות שבהם שמים דגש על איכות הדיון, ויש מקומות בהם שמים דגש על חופש הביטוי. את צריכה לבחור צד. אבל מרגע שבחרת צד (נראה לי נכון לבחור צד "פר פוסט" ולא "פר בלוג") – היי נאמנה לו, בין אם הבחירה מחמיאה לך, ומחזקת את הנקודה שאת מקדמת או לא.
וכמובן, את יכולה לבחור בדיון לא הוגן. אבל אני מאמין באינטיליגנציה של הקורא. בסופו של דבר דיון לא הוגן ניכר באיכות הדיון.
זה לא שאני לא מסכימה אתך. אני פשוט רגילה ללכת על הקו האדום.. מנסה לשמור על שיווי המשקל כפי שאני רואה אותו. ואני עקשנית. לא סביר שאשנה את דעתי..
העולם הווירטואלי הוא מתעתע. כי הוא בכאילו. אבל באמת, הוא "בשר ודם" ואנושי מאוד. ואותם חוקים שחלים בין מתדיינים אינטליגנטים ותרבותיים (יש דבר כזה) על במה נראית לעין קיים גם כאן. הכול קבוע וידוע והרשות תמיד תהיה נתונה לשנות ולהשתנות. ומי שמסתתר ומנצל הזדמנויות לעלוב סצם כך, אפשר להעביר אותי סדרת חינוך גם בכאילו הווירטואלי הזה. כי מאחורי כל מגיב, כל כותב מילה כאן ישנה יד שכותבת ומאחוריה נשמה.
בהתחלה צנצנסקי התלוננה במשטרה נגדי, אח"כ חסמו התגובות כנגדי. אכן האמת קשה, והמראה לא משקרת, ולאנשים פה אין בושה. חפצים רק במחמאות וחנופה, ליקוק ושבח, קילוס והילול. אבל מה לעשות הרמה הכללית פה של המשוררים אפסית. ביננו, יוצרים מוכשרים ופעילים לא מעלים פוסט בבלוג כל שבוע. לא ראיתי אף פוסט של עמוס עוז, יורם קניוק או לחילופין רם אורן. רק הדחויים, השוליים הלרוב לא מוכשרים כמהים למעט פרסום וחשיפה ולכן הם בבננות בלוג.
ואני אומר, גם אם תשברו את המראה, גם אם לא תצאו מהבית או ממתחת לסדינים, אני אראה לכם את התחתונים!
למעיר על חוסמי התגובות:
לא נעלתי את הבלוג שלי בשל הערות עלי או על יצירותי.
מגיב אחד או מגיבים אחדים (אינני יודע), אלמונים עלובים, החלו להשתמש בזכות התגובה אצלי כדי לכתוב נאצות מזויינות על כותבים אחרים.
באשר לי עצמי, מעולם לא הייתי דחוי במקום כלשהו. תמיד יכולתי לבחור לעצמי היכן לפרסם, מתי וכמה.
אני משתמש בבלוג כדי להימנע מכתיבה בעתונות. אני נותן לחברים להעלות פוסטים בבלוג שלי מכיוון שאינני רוצה להיות עורך של כתב-עת.
גיורא לשם כבודך ומעמדך מוכרים
אנו גאים שאתה ורבים אחרים מוכשרים וטובים כאן ו"ימותו" שממיות הקיר המנדנדות בזנבן המקוצץ…
אנא, עשו טובה והפסיקו להשתמש בביטוי "ביקורת בונה".
הביטוי "ביקורת בונה" הוא אזהרה קומוניסטית מכובסת נגד מי שרוצים לערער על קו המפלגה.
בצעירותנו השתמשו בביטוי הזה בתנועות הנוער בלא לדעת את מקורן.
כעת, משאנחנו כבר יודעים מה קרה ומי "נסע לסיביר" או גורש מ"גן העדן הקומוניסטי" לעולם שכולו טוב, אל נא!
"כל המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר על רחמנים", קהלת משהו.
ר"ל, רשות הביטוי זה מצוין, בעיקר אם את רוצה לפתח את היכולות שלך להתמודד גם עם דברים לא קלים, אבל מי שלא לומד להציב גבולות במקומות המתאימים, רוחני גדול הוא לא, ובדיוק הנקודה הזו תלמד אותו, כן להציב גבולות למי שצריך.
לדעתי את לא צריכה לראות את אי-העלת ההערה המגעילה כחולשה שלך אלא ככוח שלך.
לענבל,
אל נא תיתני לכל נוכל לבלבל לך את המוח.
בלוג של אדם כלשהו אל לו להיות פרוץ למה שכל פרחח קורא כיום "דמוקרטיה".
בסופו של דבר, בלוג שלך הוא השטח הפרטי שלך, ובידך להחליט מה יעלה בו ומה לא יעלה, לרבות התגובות.
האינטרנט שחרר כותבים רבים מעריצותה של העתונות, שבה אחרים קובעים מה תפרסם בה ומה לא תפרסם.
על כן, אני ממליץ להשתמש בבבלוג כדמוקרטיה של היחיד שהוא בעליו: הוא מצביע ברוב קולות מה ייכנס ומה לא!
זה ממש כמו בתיבת דואר: אפשר להניח בתיבתי כל דבר אבל אני מחליט איזה מכתב אני פותח ואיזה מכתב אני זורק לאשפה!
יפה וחכם כתבת גיורא
מסכימה לגמרי עם גיורא, לא להאמין להגיון עקום ומניפולטיבי