אַרְיָה – אשה שהיא אריה אשה, פמיניסטית, ישראלית, אנושית- מתלבטת מה יותר חשוב..בורידיה זורם "מופע הקולנוע של רוקי" ושוקולד
סוף סוף אירחנו את קבוצת המשוררים שלנו, אָלף, בדירה החדשה. הכל היה הלך טוב: הסדנה שעופר צוק העביר, העריכה – בה התחלקנו לשתי קבוצות (אני היית בקבוצה שישבה בחדר המתוק של הפעוטה, שכמובן היתה עם אמא שלי אצל סבתא שלי.. לא משנה..), האוכל הטעים שבן זוגי הכין והאלכוהול המשובח שאני הצעתי ושנתקבל בהתלהבות מפתיעה. הנוף לחורשה וגן מהחלון הגדול במרפצת של הסלון נתן תחושה של שלווה ורק הרוח הרסה את הכל, לי.
הצטדדתי קשות וגם הגרון האדים במאד מאד..(אני ממש סטובה בלובה)
כנראה שככה מרגיש חוסר בחמצן..
טוב שאמא שלי כזו נשמה..
אני מצרפת שיר המוקדש לה, לאמא שלי.
השיר נכתב בימים קשים מאלה, אבל תחושת החבות לה תמיד תהיה טבועה בי.
Normal
0
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";}
*
את עוזרת לי לצאת
מהמעלית. ותומכת בי
כשאני כמעט מתמוטטת ליד הדלת.
מָצְנִיחַה אותי על הספה, ירוקה וחיוורנית
בסלון האביב שלך. ואני פולשת
ונוחתת באמצע כמו שק כבד,
שם אני מבלה ימים ושבועות וחודשים –
בקושי זזה בקושי פוקחת עיניים מוּדְמָעוֹת.
ואני מקשיבה לך
נושמת
הולכת למטבח למחשב להתקלח
לחבק אותי ולנשק לי במצח ואת מבטיחה רק טוב
ענבל אני כבר מזמן אוהבת את השירה שלך, מקריאה בכתבי-עת ומהאזנה לך בערבי שירה והינה עכשיו אני מוצאת אותך כאן ב"בננות".
גם לי הייתה אימא תומכת.
גליה, נעים להפגש כאן במטע הבננות.. שמחה שאת נהנת!!
אממ.. היתה אמא??
ענבל, השיר מתאר ימים קשים מאד.
שיר מאד מטלטל.
שמח לשמוע שהימים טובים יותר. ולגבי הצינון – החלמה מהירה.
אכן..
איחולים על הזכיה בזכיה בשירה על הדרך!!
פשוט מגיע לך.